הרוקח רפ

פולטו אבל גבי חמץ כשאופין אותו אין דרך להשתמש בו בסכין. ועוד סכין של כותים צריך ליבון איסורא בלע אבל לגבי חמץ היתירא בלע וליתיה לאיסורא בעיניה והכי קאמר רב אשי לדידי דמחמירנא על עצמי חדתא עבידנא אע"פ שאינו צריך ורבינא משיב לו כל העולם אין יכולין אותה חומרא והוא משיב כעין חדתא קאמינא דעבידנא חומרא יתירא וזה יכולין כל העולם לעשות. בפ' ב' דפסחים (דף ל) והלכתא אידי ואידי ברותחין בלא ליבון וכן בשלהי ע"ז דהיתירא בלע בלא ליבון יש ספרים אמר ליה רב אשי לרב הונא ויש להפך בפ' בתר' דע"ז חתיכת בשר שנפלה בחלב ונתבשלה בחלב ונאסרה בנותן טעם וחזרה ונתערבה באלף חתיכות אחרות אוסרת את כולן בהנאה והאי תנא סבר בשר בחלב איסורי הנאה הוא דפלוגתא היא בשחיטת חולין בפ' כל הבשר ויש למדין ממשנתנו דבשר בחלב במשהו וסבורין בהאי כל שהוא דקתני טיפת חלב שנפלה לקדירה של בשר ואפילו אין בה בנותן טעם וטעות הוא בידם. דהא מפרשים בגמרא דתניא דבר שבמנין קתני כגון חתיכות דמשום דדרכן לימנות חשיב ולא בטיל ואי בבשר שנתערב טעמו בחלב קא מיירי או בטיפת חלב שנפלה לקדירת בשר מי הוי דבר שבמנין. ועוד אוקימנא כל איסורין שבתורה שלא במינן בנותן טעם ואפילו במשהו רב ושמואל דאמר במשהו בשלא במינו מודו ובטלה ובשחיטת חולין איירי בשר בחלב בנותן טעם. קיבת נבילה מותרת כדפסקי' בשלהי כל הבשר (דף קיו) והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה אבל מעמידין בקיבת נבילה. דפירשא בעלמא הוא והא דתניא קיבה שבישלה בחלבה אסור היינו בדלא שהה במעיים כדי להעמיד וכן כשרה שינקה מן הטרפה דקיבתה אסורה בדלא שהה. ומתניתין דקתני המעמיד בדשהה מעמיד פי' בדבר הראוי להעמיד. הלכתא קיבת גוי למאי ניחוש לה אי שהה פירשא בעלמא הוא ואי לא שהה חלב שינקה מן הכשרה ואת"ל טרפה זיל בתר רובא ולאו טריפות נינהו. ואפי' חלב טמא בטל בס' בחלב היתר בגבינה ולא דמי לתבלין ופלפלין דלטעמא עבדי וטעמא לא בטיל מדקתני מתני' אם יש בה בנותן טעם מכלל דהעמדה אינה אוסרת אלא אם כן יש בה בנותן טעם ודקאמר קיבה שבישלה בחלב אסורה לאו לעמדה מיירי אלא לגומעה חיה כמו כן מוכיח בתלמוד ירוש' דקתני בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת נבילה ולא בקיבת גוי חזרו לומר מעמידין בקיבת נבילה אבל לא בקיבת כותי משום דסבירי להו כר' אליעזר דאמר סתם מחשבת נכרי לע"ז ולבסוף מסיק לשם ר' יוחנן בעבודה זרה להוציא מר' אליעזר וחזרו לומר מעמידין בין בקיבת נבילה בין בקיבת כותי גידולי קיבה גופה ממקום אחרת באתה. וכן פסקו בתשובת הגאונים קדמונים. ולא דמי להיוצא מן הטמא טמא בפ"א דבכורות (דף ל) לפי על ידי שהוא בגוף טמא חשיב מיניה לפי שנשתנה טעמו ומראיתו ואע"ג דמעלמא נאסף אבל הכא כי היכי דעל הכי נפק ולא מגופו הוא. וכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. למדנו שחלב טריפה אסורה. ואם נשחטה ונמצאת טריפה אסורה דמחזקינן ריעותא ג' ימים קודם שחיטה. כדאמרינן גבי הוגלד פי המכה. אבל נתנבלה בשחיטה או מתה מעצמה מותר. דקודם מיתה לא מחזקי' ריעותא דאזלינן בתר רובא. אע"פ כן יש להחמיר שלא לקנות מקיבות הגוים דמולחין אותו בעור הקיבה יותר מששים לא הצריכו חכמים הואיל וליכא טעמא כי בדקינן ליה אי נמי ליכא למיקם אטעמא כגון מין במינו ולפי' רבינו תם שפוסק אליבא דר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל היכא דנפל חתיכה של נבילה בקדירה שצריך שני פעמים ששים. ס' מרוטב כשר לבטל החתיכה של נבילה וס' מבשר כשר לבטל רוטב מחתיכת נבילה שפולטת כשנחה מרתיחא ומביא ראיה מהא דאמרי' בפרק כל הבשר (דף קח) כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר ופריך הואיל ואי אפשר לסוחטו אמאי חלב מותר ומתרץ כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט. סוף סוף כי נייח הדר פליט. כשקדם חילק קודם דנייח. דמשמע הא לא קדם וסילק חלב נמי אסיר' הכא נמי יש לנו לומר אין דנייחה פלטה חתיכת נבילה מה שבלעה והוה ליה רוטב איסור ברוטב היתר מין במינו