הרוקח רעט

דילמא אתי למיעבד בהו במינן אבל לשמואל שרי בין במינן בין שלא במינן לאחר הפסח מאחר שאין האיסור בעין והוי בלוע על כן יכול לאחר הפסח לבשל בהן ואין שייך לומר וכי מבטלין איסור לכתחילה מאחר דאין איסורו בעין כההיא דאמרי' בפרק א' דביצה (דף ז) מרבה עליהן עצים מוכנים

תפז בני יומן כלים שבלעו איסור ואינם בני יומן אסור לבשל בהם לכתחילה [ אעפ"י שנותנים טעם לפגם אפ"ה בדיעבד שפיר דמי. כדאמרינן בשלהי ע"ז וכלים שנשתמשו עד שלא הטביל ועד שלא הגעיל ועד שלא ליבן. תני חדא מותר כמאן דאמר נטל"פ מותר וקאמר שנשתמשו דמשמע בדיעבד ובפ' ב' דע"ז תנו רבנן הכוספנין של עכו"ם שהוחמו חמין ותניא אחת יורה קטנה ואחת יורה גדולה מותר כמאן דאמר נטל"פ מותר וכן פסקו הלכה כדקאמר השוחט בדיעבד ובפרק בת' דע"ז (דף סה) יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרין וכן אם היו מבוקעות אסורות ואם נטל"פ מותר. ומעשה בביתוס בן זונין שאמר להביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יי"נ על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירן וקאמר ונשברה ופסיק רבא הילכתא נטל"פ מותר ובדיעבד אבל לא לכתחילה לבשל בכלים אסורים חלילה חלילה. וכל דבר שאסור במשהו אפי' נטל"פ אסור כדמשמע גבי חמרא חדתא בעינבי מכלל דרישא יי"נ שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרין. ואם היו מבוקעות אסורין בנותן טעם. ואי במשהו למה לי בהנאתו בנותן טעם מכלל במשהו אפי' לפגם אסור. ובפסחים בפרק כל שעה (דף כט) גבי קדירות דבמינן במשהו מיתסר אפילו לפגם וכל דבר שנטל"פ ולבסוף השביח אסור כל שכן נותן טעם לשבח אסור ירושלמי בפרק אלו עוברין ר' ירמיה בר רב יצחק בשם רב קדירה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר שלשה תבשילין כשם שהוא בטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו. מין מעורר את מינו לאיסור פרשו ג' תבשילין ענין הגעלה הוא הוי משמע לפי הירושלמי כלי חרס שקיבל איסור חמץ בפסח שאסור לבשל באותה קדירה מצה עד שיבשל בו ג' תבשילין ואחר כך אף מינו מותר שכבר על ידי תבשיל שאינו מינו נבלע בקדירה. ושוב אין לחוש על פליטת מין במינו במשהו דדוקא ע"י תבשילין שאינו מינו בטיל הבליעה ולא הגעלה

תפח קדרה בפסח קדרות שנאסרו בפסח אסור לבשל בהם אחר הפסח במינו דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה איסור הניכר. כלי גיעולי גוים שצריכין מן התורה להגעילן קודם שישתמשו בהם. וכן כלים שנשתמשו בהן קדשים צריכין הגעלה או ליבון קודם שיבשל בהן חולין. ואם בישל בהן קודם הגעלה וידוע שההיתר רב מן האיסור כיון שאינו ניכר בטל מן התורה אבל אם בלא ידיעה נתערב שהוא אסור כמו קדירה נראה לאסור התבשיל מדאסרי' קדירות בפסח לרב דמקשי לשהינהו לאחר הפסח וליעביד שלא במינו ומשני דלמא אתי למיעבד בהו במינו. דאע"ג דנטל"פ הוא במינו אסור דאיסורו במשהו. ונראה דבר שצריך ללבן שנאסר לתקן בו בישול שהרי צריך איסורו יוצא כולו ועל ידי הגעלה אין איסורו יוצא כולו. וכשמבשל בו מוציא האיסור בו אבל אם היה מחזיר לכבשנו כמו בפ' ב' דע"ז (דף לג) ובזבחים בפ' דם חטאת אז היה מותר אבל אדם חס על קדירתו ואסור דתנור וקדירה בדופנותיהן מהרה בולעין ממה שפולטין. משום הכי איתותב רבה בר אהילאי מברייתא דאין לשין את העיסה בחלב הא הוסק וכו' וכן יש לחלק סכיני כותים שהן אסורין צריכין ליבון. כההיא דפ' א' דשחיטת חולין (דף ח) שלבנה באור משום דאיסורא בלע בעי ליבון אבל סכיני דפסחא דהיתירא בלעי קודם הפסח סגי בהגעלה. כדאמר בפ' כל שעה אידי ואידי ברותחין שאין דרכן להשתמש באור כמו הגוים שצולין בו וגם מתקנין נר חלב שלהם על הפתילה. בירוש' בשלהי ע"ז הסכין תוחבין בארץ. ר' בא בשם ר' יהודה הדא דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכין ליבון. ונראה סכין של גוים צריך גיעול באור שדרכן לחתוך בשר בתוך האור וכבולעו כך