הרוקח רע

בפ' במה אשה יוצאה מפרש דאסור בשבת משום האשה רואה נימא אחת לבנה ותולשתה ובאה לידי חיוב חטאת והאיש אף בחול אסור משום שאינו דרך כבוד התירו לבית רבי שיהו רואין במראה ושיהו מסתפרין קומי ושיהו מלמדין את בניהם לשון יוונית שהן זקוקין למלכות. ותניא נמי בתוספתא ובירושלמי ישראל המסתפר מן הע"ג רואה במראה ומן הכותי אינו רואה פי' שאינן חשודין על שפיכת דמים. התירו לו לרבן גמליאל לראות במראה מפני שהן זקוקים למלכות אלמא להסתכל האיש במראה אפי' בחול אסור היינו ללקט לבנות מתוך שחורות דבהכי משתעי התם גבי אשה כדאמר בפ' המצניע (דף צז) המלקט לבנות מתוך שחורות אפי' אחת אסור בשבת. ודבר זה אפי' בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה. אבל מדקאמר של בית ר' יהודה התירו לראות במראות משמע דלאחרינ' אסור אם כן צריך לומר דהא דבתלמודא דידן אוסר בפ' השואל לראות במראות שלא ישיר נימין המדולדלי' מיירי באשה ושלא תשיר לבנות מתוך שחורות דאילו באיש אסור אפי' בחול מדהוצרכו להתיר של בית ר' וגם דקתני המסתפר מן הכותי אינו רואה במראה אי נמי ההיא דשואל מיירי לשל בית רבי שהתירו לו וקמ"ל בשבת אסורין במראה של מתכת. קיי"ל אלו דברים שמותר להתרפאות בשבת גב היד וגב הרגל וכל מכה של חלל שהן של סכנה והאי פדעתא מכת חרב כחול עין ולשחוק סמנין להביא דרך רשות הרבים לעין מותר ועין שמרדה ורירא ודיצא ודמעתא וקדחא ותחילת אוכלא. אבל סוף אוכלא ופצוחי עינא אסור. ובפ' א' דשבת (דף יח) נותן קילור בעין מערב שבת ואיספלנית על גבי המכה מערב שבת ומתרפאין והולכין כל השבת כולה אבל בשבת אסור ליתן. ובפרק ח' שרצים (דף קח) אמר שמואל שורה אדם קילורין מערב שבת ונותנן בשבת בעין היינו על גב העין דווקא והיינו דאמר עמיץ ופתח אסור שגורם שהקילור נכנס בעיניו על ידי מעשה. וקי"ל ישב לו קוץ לפני ע"ג לא ישחה ויטלנו שנראה כמשתחוה לע"ג. וכן לא ישחה בפני ע"ג ללקט מעות שנתפזרו לו ולא יניח פיו על פרצופות המקלחים מים מפני שנראה כמנשק לע"ז ואם אינו נראה מותר שהיתה ע"ז לאחריו או לצדדין. בפ' במה אשה יוצאה ובפרק א' דביצה. ובפ' חבית שנשבר פריך לרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. מיהו נראה שאין הלכה כרב אלא כסתם כל המשניות. וכן בפ' השוחט אין שוחטין לתוך הגומא. אבל עושה חריץ חוץ לגומא ודם שותת לתוך הגומא ובשוק לא יעשה שלא יחקה את המינין. ובפ' א' דמועד קטן ועושה ארון עם המת בחצר פי' בצנעה. ובכתובות אמרי' בפרק אעפ"י צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעה ואינו חושש. כיוצא בו אין הלכה כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור מדקאמר ורב היכי אכיל בישרא ולא אמר היכי אכלינן בישרא. וכן בפ' א' בהכל שוחטין ור' מאיר דחייש למיעוט היכי אכיל בישרא. דלא קיימא לן כוותיה. ובפרק אלו מציאות רבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירו לו משום שחיטה כר' חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דאמר הרי שאבדו לו גדיין ותרנגולין ומצאן שחוטין דשרו. וכן הלכה אם הניח חתיכת בשר ומצאה באותו מקום שהניחה אין חוששין שמא החליפה עורב ומותרות אעפ"י שאין מכירה ואם הניחה בין הגוים אסורה אם אין לו בה טביעת עין או סימן. וכן כששולחה ביד הנכרי. אמור רבנן ביטול איסורים בששים שיותר אין הטעם הולך וכן אמר רב נחמן ביצה בס'. בשילהי פ' בתרא דע"ז גבי עכברא בשיכרא הילכתא בס'. וכן כל איסורין שבתורה. וכן בקדירה אם נפל האיסור משערינן אם יש ברוטב שהוא בעין ובקיפה ובחתיכות ס' של היתר אז הכל מותר אבל מאי דבלעה קדירה דהיתר לא משערינן דלא ידעינן מאי בלעה וכן מן האיסור מהותך אם לא ראינוהו מתחילה כשנפל. ואם מכיר האיסור ישליכנו והשאר מותר אם יש ס' לבטל טעם האיסור

תעד ואם בישל בקדירה של איסור אם אין בתבשיל של היתר לבטלו אסור הילכך אם בישל האיסור בקדירה לא נשער ס' כי אם ברוטב ובקיפה