הרוקח רסט

תעא ייחוד אמר רבינא מנא תימרא דשאני בין דיעבד לכתחילה דתניא לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות. ורמינהו האשה שנחבשה בידי כותים על ידי ממון מותרת לבעלה. פי' אפילו לכהן שלא אנסה. וכן בפ' ב' דכתובות גבי בת ישר' שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחה פנויה היתה וריחקוה הכהנים שחששו פן נבעלה לכותי הפוסל בביאתו לכהונה. דאי באשת ישראל מיירי משום חשש שמא נבעלה ברצון היה לו לומר וריחקה בעלה. ועלה מייתי האשה שנחבשה דסובר לכהן נמי מותרת אלא יש לומר לכתחילה לא תתייחד הא דיעבד מותרת ודחי דילמא דיעבד לא ומה שמותרות משום הפסד ממונו תדע דקתני סיפא על ידי נפשות אסורה לכהן בעילת גוי. וגם כל אשת כהן שנתייחדה עם הכותי תהא אסורה לבעלה כהן או בת ישראל פנויה אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו כשרה לכהונה. ומפרש רבינו תם רבינא מייתי ראייה מאשה שנחשבה שידו תקיפה עליה בעלה רואה אותה נחבשה והיא אסורה בידו אפי' הכי מותרת לבעלה בדיעבד אעפ"י שחשודין על העריות כדתניא לא תתייחד אשה עמהם הוא הדין לוקחין מהן בהמה לקרבן היינו דיעבד אעפ"י שבהמה מוסרה בידו ואינו מוחה מן הרביעה ודחי לעולם אימא לך גבי בהמה דידן תקיפה עליה שאין לוקחין מהן לקרבן. וגבי אשה שנחבשה דשרי לבעלה כי ידו תקיפה עליה היינו משום הפסד ממונו שנחבשה על ידי ממון אבל אי לא משום הפסד ממונו תהא אסורה כיון שידו תקיפה עליה שהוליכה בעלה אבל אם אינה מסורה בידו אפי' בלא הפסד ממון אינה אסורה על ידי ייחוד

תעב קיי"ל מותר להתרפאות מן הא"י דבר שאין בו סכנת נפשות. אבל מומחה לרבים מותר. ואדם המקיז מן המומחה מותר אבל מן המינין אסור שמזכירין שם ע"ג. ואם אמר לו הרופא ליקח מים של ע"ג או מן עצים שלפני ע"ג אסור. כדאמרינן בפ' כל שעה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה תניא לא ישא ויתן מן המינין ואין מתרפאין מהן ומעשה בבן דמא אחותו של ר' ישמעאל שהשיכו נחש. ובא אחד לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל וטעמא משום שרצה לומר נחש של ע"ז. ירושל' בפ' שמונה שרצים באלעזר בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהשיכו נחש ובא אחד לרפאותו בשמו וכו'. והשתא לא תקשי הא דאמרינן בתר הכי ר' אבהו רמא ליה מינא סמא אשקיה שלא נתן לו ולא לחש לו שום דבר מעבודה זרה ובלאו הכי נוכל לומר דבצינעה הוה כדאמר תלמודא אליבא דר' ישמעאל דאמר אפילו ע"ז לא יהרג כמו שאר עבירות משום וחי בהם ולא שימות בהם. אבל בפרהסיא אסור משום ולא יחללו את שם קדשי ולכן לא הניחו ר' ישמעאל בפרהסיא אבל עובדא דרבי אבהו שמא בצינעא הוה. והא דאמרי' בפ' כל שעה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה היינו דווקא שמוצאין הרבה אילנות א"כ הוא כמו אומר לו כותי שלא יועיל כי אם אותו אילן של אשירה מכח הקדשות של ע"ג זה וודאי אסור ופעמים שהכותי אומר אמת שיש כח לשדים ליתן כח לע"ג כדי להתעותם כל שכן שאסור שנראה שיש ממשות בע"ז אבל אם אמר לו ליקח מאילן פלוני ולא להזכיר שום ע"ג ולא מצאו אותו אילן ביניהן מותר להביא של ע"ז כיון שהיה יכול להתרפאות כמו כן מאחר. וכן איתא בירושלמי דהאי פירקין ופרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מע"ג עד שאמר לו לך הבא מן עליו של ע"ג והביא אבל אמר לו הבא עליו סתם מביא עליו של ע"ג. ועוד בירושלמי ר' יונה הוה ליה צמרמורין ואייתיאו ליה מן זכרותיה דזמזא ושתה אייתין לר' אחא לא שתיא אמר ר' אחא הוה ידע ר' יונה מה הן הוויין לא הוה שתיא אמר ר' חנא מתני' אמרה כן אין מתרפאין מגילוי עריות. והתם נמי מיירי שהרופאים אומר שאותו דווקא יועיל

תעג להסתפר מן הכותי וקיימא לן אסור להסתפר מן הכותי בייחוד כרבנן ואפי' במקום רבים אסור וישראל הרואה במראה שפר. וגם אין בו איסור לא ילבש גבר שמלת אשה. ובשבת בפ' השואל (דף קמט) תנן אין רואין במראה של מתכת שלא ישיר נימין המדולדלין הא בחול שפיר דמי בירושלמי