הרוקח רסז

והא דאמרינן ביצה בששים אסורה בביצה שיש בה אפרוח. והא דמקשי בפ"א דע"ז ולחשוב נמי ככרות בפסח דאית ליה תרי חשיבותא דאיסורן שוה בכל מחיצות שבעולם. וגם חשוב ואיסורו איסור הנאה וחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחים מה שאין כן בשור הנסקל דאסור בהנאה ובפרק הערל (ע"ש בתוס') ובפ' גיד הנשה נקוט כלל זה בידך כל דבר שחשו' משום דראוי להתכבד בה היינו דווקא בדבר שמות' בהנאה אם לא היה האיסור בעין אבל בדבר שאסור בהנאה אפי' אם לא היה בעין אם היה בעין לא נא' בו הואיל וראויה להתכבד אם היו מותרין בהנאה השתא מיהת לא חשיבי מאותו הטעם אבל דבר שדרכו למנות לא בעינן שום חשיבות יותר אע"ג שאסורין בהנאה. במסכת שביעית בפרק ז' עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומה ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשי'. בתוספת' נבילה אין מוכרין אותה מחרוזות. אבל מביאין אותה חתיכות חתיכות על גבי מוטות. ירושלמי כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה. והרי גמל, והרי חמור. למלאכתו הוא גדל. ועוד תנן צדי חיה עופות ודגים שנתמנו להם מינים טמאים מותר למוכרן ומייתי בפסחים בפרק כל שעה (דף כט) והא דאמר בבבא קמא בפ' מרובה (דף פג) אסור לאדם שיגדל חזיר פי' אפי' נזדמן לו חזירים אסור לגדלם

תסח נפל בשבת בשלהי פ"ר אליעזר אומר אם לא הביא כלי. תניא רשב"ג אומר כל שלא שהה ח' ימים הוי נפל. ופסיק רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג רב פפא ובריה דרב יהושע איקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין ועבד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעא ואמרי ליה אי אתרחיתי עד לאורתא הוה אכלינן. וכן ראיתי שאסר אבא מרי הר"י ז"ל עגל אחד שנשחט בתוך ח' ימים ואומר וודאי אם היינו יודעים בברור שכלו לו חדשיו היה מותר כדאמרינן בפרק ר"א דמילה (דף קלו) עגל שנולד ביום טוב שוחטין אותו בי"ט ומשני שכלו לו חדשיו. אבל עתה שלא נודע אסור וכן הורו כל הרבנים שבשפירא רבינו שמריה ורבי' אברהם ורבינו יהודה

תסט עיסה בחלב בפסחים בפרק כל שעה (דף ל) ובבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים אין לשין עיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה. ואסורה לאוכלה אפי' במלח פן יאכל בשר עמה דדווקא בפרק כל שעה כעינא דתורא שרי. פירוש דבר מועט כעינו של שור מותר לאכילה אם נילושה בחלב שאוכלה מיד. אבל הרבה אסור. וכן ראיתי אבא מרי ה"ר יב"ק זצ"ל אסר עיסה אחת אשר חיממו המים ביורה שנתבשל בה בשר והשומן נדבק ביורה. וכן יש שאוסרין אם מליאתא של בשר או של גבינה נשברה ויוצא השומן או מן החלב ונדבק בפת ורוצים לאכול הפת. ואין נראה לי דדווקא חלב שנילושה בעיסה שאינו ניכר אבל ניכר לעין לא יבא לידי קילקול, אבל מה שבעיסה נילוש אסור דדמי לפ' כיצד צולין (דף עו) ולרב למאן דאמר ריחא מילתא היא דאסר פת שאפה עם צלי בתנור לאכול בכותח ובצנון שחתכו בסכין ש"ח כל הבשר אסור לבשלו בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותן עם הגבינה על השולחן בחולין (דף קד) תניא אגרא חמוה דר' אבא עוף וגבינה נאכלים באפיקורן בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים ומסקנא בשר וגבינה בעי נטילת ידים בליליא אבל ביממא חזי ליה ולא בעי נטילה וקיי"ל מי שאוכל גבינה ואחר כך בשר דצריך קינוח הפה לאחר שאכל גבינה בין בפת בין בכל דבר. בר מתמרי קימחא וירקא ונטילה בלילה אבל אם אכל בשר אסור לאכול גבינה. אכל גבינה מותר לאכול בשר. ואם אכל בשר אסור לאכול עד שיעור שצריך סעודה אחרת. כדאמר מר עוקבא דאבוה כדאכיל האידנא לא אכיל עד למחר כי השתא ואילו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחרינא אכילנ' ואמרי' בין תבשיל לגבינה צריך. פירוש לאחר שיאכל גבינה יטול ידיו ואוכל בשר לאחר קינוח אעפ"י שרבינו תם היה מצריך קינוח ונטילה בין בשר לגבינה מדקאמר בין תבשיל לגבינה או ישהא בלא קינוח בין בשר לגבינה כמר עוקבא אבל בין בשר לבשר לא בעי כלום לא נטילה ולא קינוח