הרוקח רסו

תסה אבר מן החי לא תאכל הנפש עם הבשר. אבר מן החי אסור. ונוהג בבהמה ובחיה ובעוף בטמאים ובטהורים. האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה בעוף אם יכולין להעלות ארוכה מותרין ואם לאו אסורין. הרוצה לאכול מן הבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה

תסו דם כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה ולחיה. חיה בכלל בהמה בכריתות בפרק דם השחיטה (דף כב) דם הנחירה דם עיקור דם הקזה שהנפש יוצאה בו חייבין עליו. דם הטחול דם הלב דם ביצים דם חגבים דם שרצים דם התמצית חייבין עליו. דם דגים שכינסו אסור ואם יש קשקשים מותר. דם אדם בין השינים מותר. פירש על גבי ככר אסור. חלב האשה פירש מותר. אבל לינק מן הדד אסור. שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ונוהג בין בזכרים בין בנקבות בכלאים ובכוי. השוחט ונמצא טריפה או לע"ז נוהג הנוחר והמעקר השוחט ונתנבלה בידו אינו נוהג. שנים שלקחו פרה ובנה דין הוא הלוקח ראשון ישחוט ראשון והשני למחר ואם קדם השני ושחט זריז ונשכר. שחט הפרה ואחר כך שחט שני בניה לוקה שמונים. שחט שני בניה. ואח"כ שחט הפר' לוקה ארבעים. שחט' ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים. שחטה ואת בת בתה ואחר כך בתה סופג ארבעים. אותו ואת בנו או בנו ואותו חייב. אחד השוחט את הפרה ואחד השוחט את אמה ואחד את בתה שנים האחרונים חייבין. נוהג בבהמה ולא בחיה. בד' פרקים צריך המוכר להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט או המוכר לחתן ולכלה ביום אחד. היום הולך אחר הלילה. עבר ושחט מותר באכילה בפרק כל הבשר

תסז כל קבוע כמחצה על מחצה. דווקא בדבר חשוב או בריה. כגון ט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם או ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה. אבל בדבר שאינו חשוב לא וכל האיסורין הנבטלין הן אינן חשובין לכך מתבטלין ולא נאמר קבוע ותדע כשהקשה בפרק כל הזבחים שנתערבו וליבטלו ברובא הוה ליה למימר לאלתר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולא אמר. אלא המתין עד שאמ' בעלי חיים חשיבי ולא בטלי אז הקשה לו ונמשוך חד ונימא כל דפריש מרובא פריש ואמר כל קבוע משום דכבר אמר שהוא חשוב לכך שייך ביה כל קבוע. ולגבי סנהדרין דאזלינן בתר רובא דרובא נייד. ותו לא אמרי' כל קבוע אלא בספיקא כגון זורק אבן לגו בפרק שור שנגח ד' וה' אפי' אם ט' כותים וישראל אחד ביניהם הזור' שם אבן שמא תפול על ישראל כמו על הכותי דממה נפשך על אחד מהם תפול. וכיון דספיקא אמר קבוע שלא נודע על מי תפול. וכן ט' שרצים וצפרדע ביניהם או ט' צפרדעים ושרץ ביניהם ונגע באחד מהם כיון שהוא לא נגע אלא באחד כמו נגע בשרץ כמו בצפרדע. אבל בסנהדרין רואין אנו להדיא שהמיעוט יחלוקו על הרוב אזלי בתר רובא. והא דאמרי' בפרק מי שמתו מדלגין היינו על גבי ארונות דרוב ארונות דעלמא יש בהן פותח טפח ומיעוט דעלמא אין בהן שמא בארונות שהיו מדלגין היה בכולן פותח טפח ומספיק' אנו יודעים אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע. והא דאמר בריה חשובה ולא בטלה זה אינו אלא בדבר שאיסורו חל בשעת ברייתו כגון נמלה בפרק בת' דמכות לרבי שמעון אפי' חטה בריה היא ולגבי גיד הנשה בפרק גיד הנשה. אבל שור הנסקל דאיסורו אינו מברייתו אלא גמר דין לא ויש כל דבר שאיסורו משעת ברייתו. ואיסורו שוה בכל אותו המין כמו גיד הנשה אסורין כל הנמלות וכל טבל אסור ואותו איסור משעת ברייתו. מה שאין כן בשור הנסקל ובחטאות המתות. וקשה מאגוזי פרך ורימוני בדן לכן הכל מותרין כזה דלא חשיב בריה אלא שאיסורו משעה שנברא. ואיסורו שוה בכל מין כזה אבל אגוזי סתם ורימוני סתם אין איסורן שוה בכל אגוזים ורימונים דעלמא. וכן שור הנסקל אין שוה בכל השוורים. והא דפליגי רבנן במכות משום דבעו בריית האמה כמו נמלה וגיד הנשה ולא חטה. ורבי שמעון סבר אף חטה. וגבי ביצה נמי בפ"א די"ט.