הרוקח רסה

בתורת כהנים מת ישראל אסור בהנאה. בסוטה ילפינן שם שם מעגלה ערופה. אבל מת גוי מותר בהנאה. בירושלמי בפרק המצניע בגמ' המוצא שרץ תיפתר במת גוי וצריך לכלבו בפרק בהמה המקשה (דף ע"ג) חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה בהמה בבהמה תאכלו לרבות הולד. השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או מת או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו דלא גרע מדם האיברים דעובר בל"ת בפרק דם השחיטה וחלבו מותר בן ט' חי מותר דתנן וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו אבל חלבו וגידו דבן ט' אסור מתני' גיד הנשה נוהג בשליל וכן משמע בפרק בהמה המקשה (ד' עד) תלש חלב מבן ט' חי ואכלו חייב השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה. בן פקועה בפרק בהמה המקשה קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו אפילו אם נשחטה אמו וחתכה את הבהמה והוציא את העובר והפריס על גבי קרקע טעון שחיטה דרב אשי בתרא הצריכו שחיטה בפ' בהמה המקשה גבי אדא בר אבוה. וכן פסק אבא מרי הר"יבק ז"ל הלכה למעשה שצריך בן פקוע לשחוט וכן פסק מורי רבי' ה"ר י"בק שטעון שחיטה וכן נראה לי דטעון שחיטה ואע"גב דבפרק בתרא דיומא בשלהי גמרא ביה"כ (דף עז) בכותבת הגסה אימ' בן פקוע ומשני מחוס' קריעה משמ' סתמ' דתלמוד' אין טעון שחיטה ובמנחות בפרק הקומץ רבה (דף סז) גבי שתי פרשיות שבמזוזה שטעון שחיטה אפי' הכי מעשה רב דרב אשי אצרכיה שחיטה וכן פסק רבינו שלמה ובהלכות גדולות אבל קלוט בן פקוע או קלוט בן קלוטה בן פקועה מותר באכילה. וקיי"ל כרבא השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי מותר ד' סימנים אכשר ביה רחמנא או דידיה או דאימיה. וקיי"ל כרב דאמר בנדה בפרק המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות בבהמה אסורה האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ששחטן שהן אסורין משום מצות פרישה בלבד. בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה קיי"ל כרב יהודה דאמר אבר עצמו אסור. אבל במקום חתך מותרת אם החזירה ואם לא החזירה אסור האבר ואף במקום חתך. הוציא ראשו אפי' החזירו הוי כילוד אם הוא חי צריך שחיטה ואם נמצא מת הוי נבילה. חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה. חותך מן הטחול בקולשיה או מן הכליות שלא במקום חריץ הבהמה מותרין באכילה. ולא מה שחתך. חותך הטחול בסומכיה או הכליות במקום חריץ אף הבהמה אסורה. שליא שיצתה מקצתה אסורה. עשר בהמות מותרות שור כבשים ועזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר. אמר רב חסדא מצא בהמה שפרסותיה חתוכות. יש לה שינים למעלה טמאה ואם לאו טהורה. רק שיכיר גמל. מצא בהמה שפיה גמום אם פרסותיה סדוקות כשירה ובלבד שיכיר חזיר. מצא בהמה שפיה גמום ופרסותים חתוכות יבדוק בכנפי העוקץ אם מהלך שתי וערב טהורה ובלבד שיכיר ערוד חיה בכלל בהמה לסימנים ולשחיטה סימני חיה להתיר חלבה קרנים וטלפים. כל מקום שקרנותיה מפוצלות חלבה מותר. לא מיפצלו בעינן כרוכות חדורות וחרוקות ומיבלע חירקיהו. קרש חלבו מותר. חלב שור וכבש ועז אסור ולא של חיה. גיד הנשה נוהג בחיה ובהמה. וחלב גיד הנשה. וצריך אף בחיה לנקר חלב הירכים. כל עוף הדורס טמא או חולק את רגליו או קולט מן האויר ואוכל או שוכן עם הטמאים טמא. סימני עוף טהור אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ואוכל וקורקבנו נקלף. וקי"ל עוף טהור נאכל במסורת. עוף המסרט כשר עוף בסימן אחד ולא דריס כשר ביישוב ולא במדברות ארבע ועשרים עופות טמאים סנונית שדרה בבית אסורה אבל בשפת המים סנונה אי חוורא כריסה שרי אי ירקא כריסה אסיר אוכמי אסור שלך שולה דגים מן הים אסור אבל עוף ששלה דגים מן הנהרות מותר. תרנגולת דאגמא שקורין אור"סנא מותרין בין זכרים בין נקיבות ולי נראה כיון דדרים אסור. חגבים שיש להם ד' רגלים וד' כנפים וקרסולין וכנפים חופין את רובו רוב ארכו ורוב היקיפו ושמו חגב מותרין ואין צריכין שחיטה דגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת מותר חמור הים מותר שור הים אסור דגים ועוברן אין נקנין אלא מן המומחה. דג טמא שבלע דג טהור מותר. טהור שבלע דג טמא אסור: