הרוקח רסד

חזוקו של שאור. כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה כשהוא חלב צלול והוי חלב טרפה אבל אם הקיבה קרוש' אעפ"י שבא מן הטרפה כשרה אחר דחדא טרפה שינקה מן הכשירה קיבת' מותרת שכנוס במעיה הלכך כשקונים גדיים וטלאים מן הא"י אין לחוש שמא ינקה מן הטרפה כדאמרי' לוקחין ביצים מן הא"י ואין חוששין לא משום טריפה ולא משום נבילה. ואם קנה קיבה מן הנכרי בחנות מבהמה שהרגוה גוים והעמיד ישראל הגבינות מותרות דחלב לאו מגופה אתי אלא שינקה מאחרת. מיהו אין לעשות לכתחילה ליקח הקיבה משום הרחק מן הכיעור. אם הקיבה נמלח בעורה כמו שהכותים עושים פשיט' שאסור אבל שחט גדי או טלה ונמצא טריפה והעמיד בקיבה מותרת הגבינה שכבר נקרש חלב הקיבה שאין דרך להעמיד בחלב צלול כי אם מקרוש והוי כטיט בעלמא ומותרת ואם מעט צלול בו בטל בס' של גבינה. ורגילות ליקח קיבה עם עורה ונותנין אותה במים לקרוש הצלול נראה דאסור לשהות זמן מרובה פן יתן טעם העור בקיבה והוי בשר בחלב שחלב צלול נכנס בעור ונפלט והוי חלב איסור

בהמה שעשו ממנה גבינות כל השנה ושחטוה ונמצאת טריפה יש אומרים לא נקרא חזקה להעמידה אלא היכא שיכולים לבדוק שעה של היתר פעם אחת כדאמר בפרק הכל שוחטין (ד' ד) מנלן דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו ומעדים זוממין ומפרה אדומה דאזלינן בתר רובא ואוקמינן אחזקה שאינן טריפה ומאי מייתי ראיה מפרה דלמא שאני פרה בת שתים והאב והאם יש להן יותר משנה והיה שעות שלא היה טריפה אלא וודאי לא מיקרי חזקה כיון שלא נתברר לנו השעה מיהו י"ל דפריך למאן דאמר טריפה חיה א"כ ראיה שלא היו טרפה שחיו כמה שנים. אבל תימא היכן מצינו שיאמר העמד אחזקה היכא שאין עתה החזקה קיימת דהא עכשיו נמצאת טריפה דהא גבי ספק נגע בשרץ ספק לא נגע טהור ברשות הרבים מטעם חזקה יכול להיות טהור וכן נשחטה היא בחזקת היתר. בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כולן יכולות להיות עכשיו. מיהו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר העמד מקוה בחזקת שלם. וכן גבי בוגרת העמידה בחזקת נערה בקידושין בפרק עשרה יוחסין וכן אמר שמאי בנדה כל הנשים דיין שעתן העמידה על חזקת שלא ראתה ועד עכשיו היא טהורה. בפרק כל הבשר רב מרי בר רחל אמלתא ליה חתיכה דנבילה בהדי בשר שחוטה אתא לקמיה דרבא אמר ליה הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפ' שלהם. פי' לאחר שפלט דמו פולטת ליחה מן הנבילה ואוסר הבשר. וכן המולח עור הקיבה והקיבה ביחד אסור ולא נאמר קיבה היא. מסו פירשא בעלמא דהא אמרי' כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה דחלב הוי. ירוש' מעשה בבני יהודה בן שמוע שבקעו להם זאבים יותר משלש מאות צאן ובא מעשה לפני חכמים והתירו קיבותיהן אמר ר' הקיבה ממקום אחר באתה וקיי"ל מעמידין בין בקיבת נבילה בין בקיבת שחיטת נכרי אבל בעור הקיבה אסרו להעמיד. בפרק ב' דע"ז (דף לה) מפני מה אסרו גבינות הכותים אמר שמואל מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה. בפרק א' דבכורות טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר טמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור היוצא מן הטמא טמא. ומן הטהור טהור. במסכת תרומות ירושלמי אבא בר הונא בשם ר' יונתן השוחט את הבהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה. יונה אסורה באכילה. מאי טעמא בהמה בבהמה תאכלו ולא עוף בבהמה. ובפרק בהמה המקשה אוסר דמות יונה בעינן פרסות וליכא. מי רגלים של פרה מותר לאחר שחיטה ולא של בהמה טמאה. בפרק א' דבכורות (דף ז) דייק רב ששת היוצא מטמא לא קאתי דהוה משמע מגופא דטמא. אלא היוצא מן הטמא ומי רגלים של חמורים וסוסים וגמלים אסירי ומי רגלי אדם מותר לשתותן לרפואה למי שנכחש מבשרו ואינו אוכל שקורין ביר"א ונשחף מבשרו דלא גרע מדמו דשרינן בכריתות בפרק דם השחיטה (דף כ) דם מהלכי שתים. דם בין השינים מוצצו. אבל על ככר אסרי מפני מראית העין. וחילופא בחלב בכתובות בפרק אעפ"י (דף ס) אבל השתין מיא על מיא נפיק. בשר אדם אינו בלא תעשה