הרוקח רסא

שנאפה עם הצלי וביניתא לאו משום ריחא ממשות בעין. אבל שחוטה ונבילה נותן לב להרחיק זה מזה מפני המגע. נראה דאביי ורבא ולוי ושמואל סבירא להו דריחא לאו מילתא היא דרבא סבירא ליה בת תיהא הבודק יין בריחו אינו כפת חמה ושפודים דאסר רבי יוסי בירושלמי דתרומות מהו לצלות שני שפודים אחד של בשר שחוטה ואחד של נבילה בתנור אחד ר' ירמיה בשם רב אמר אסור ושמואל אמר מותר. מתני' פליגא על רב אין צולין שני פסחים כאחד בתנור מפני תערובת הא לא מפני תערובת לא. הרי לפי הירושלמי משמע לכתחילה והא דאמר שצלאו להודיעך כחו דרב וכן רבי י"בא מתיר לכתחילה כלוי מדאתותב אין צולין שני פסחים כאחד אי לאסור לכתחילה דילמא לעולם בתערובות טעמייכו אלא מדינא לכתחילה אסור אלא מדלא משני הכי ש"מ אפילו לכתחילה שרי לוי וכן רבא שרי לכתחילה דבת תיהא ריחא לאו מילתא היא. ובפסחים בפ' כל שעה קטרת דעיקרו לריח ריחא מילתא היא כמו המפטם את הקטרת. בשר נבילה שמן אע"ג דלא עביד לריחא אם מכוין לריחו ונהנה אסור. אבל לאכול בשר שחוטה הצלוי עמו מותר. דלא אסר בנתינת טעם דאנן קיימינן כלוי דמתיר כי כן פסקו הגאונים

תנה בשר שחוטה ובשר נבילה שצלאן זה עם זה ונגעו בצלייתן ביחד אם הנבילה כחושה קולף במקום הבליעה כדאמרי' בפ' גיד הנשה (דף צג) ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף עד שמגיע לגיד. ואם הנבילה שמינה אז אוסר הכל דמפעפע דאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו. נצלה בדיעבד קולף. אבל אסור לצלותו לכתחילה עם השחוטה ולקולפו. חם לתוך חם. בפסחים בפ' כיצד צולין איתמר חם לתוך חם אסור דברי הכל. פי' חתיכה נבילה רותחת ונופלת על חתיכם שחוטה רותחת אוסרת מיד בנופלו עליו. צונן לתוך צונן דברי הכל מותר ומדיח

תנו הם לתוך צונן כגון חלב רותח על גבי בשר צונן או בשר רותח לתוך חלב צונן. הבשר בעי קליפה אם בשר חם נפל לחלב צונן. אבל חלב רותח על בשר צונן אם החלב ס' כנגד קליפת הבשר נתבטל האיסור בס' ואם אין בס' כנגד הקליפה אוסר הכל. אבל צונן לתוך חם חלב צונן על בשר רותח או בשר צונן לתוך חלב רותח אם נטבל כל הבשר בו חסור. ואם נטבל מקצת הבשר בחלב מה שנטבל בו אסור והשאר מותר דתניא כשמואל דתתאה גבר. והא דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח דצלי היינו שאינו נאכל מחמת מלחו דהוי כצלייתו אבל נאכל מפני מלח ולא כבוש הרי הוא כמבושל

תנז שתי קדרות על כירה אחת. אסור לשפות על כירה אחת קדירת בשר וקדירת נבילה זה אצל זה. אבל מפורדות מותר כדמשמע בפ' א' דע"ז ישראל וגוי ששותפין על גבי כירה. וצריך ישראל לישב שם שאם ישראל יוצא ונכנס אסור מפני ניצוצות או יניח בו הכף הגוי ומצי אשתמוטי לומר הייתי סבור שהוא קדירתי הילכך אסור ולא דמי ליין דנכנס ויוצא מותר. ודמי אם יש לו מלוה על היין דמצי אשתמוטי דאסרי בע"ז בפרק רבי ישמעאל. אבל מיהו לכתחילה אין לשפות קדירת בשר וקדירת נבילה על כירה אחת דדמי בפ' כל הבשר (דף קיב) דאסרי' לאנוחי כדא דמילחא לגבי כדא דכמכא אבל מה שמניח קדירה אצל האש אין לחוש שמא יתן הגוי בקדירה איסור כדאמר בע"ז בפ' אין מעמידין שופתת אשה קדירה על גבי כירה ובאתה גויה ומגיסה עד שתבא מן המרחץ ואינה חוששת

תנח נותן טעם לפגם בע"ז בפ' אין מעמידין (דף לו) פסקינן הילכתא נותן טעם לפגם מותר היינו בדיעבד וכן פסקי' הלכתא בשלהי ע"ז אם נשתמש עד שלא הגעיל. וכן בפ' ב' דע"ז גבי שליקא דארמאי וכן גבי דבש של גוים וכן משמע גבי קורט של חלתית ור"ת היה מחזיק סתם כליהם בתורת בני יומין מקורט של חלתית וקיימא לן השוחט בסכין של גוים קולף הילכך גוים שחותכין כרישין בסכיניהן