הרוקח רנח

לבשלו בקדירה שהאש הוציא את הדם. ושיעור שהיית בשר במלח ליתן בקדירה פירשו הגאונים כשיעור צליית צלי. אלמא כמו שפולט על ידי צלייה פולט על ידי מליחה אבל בלא מליחה קא מיבעי ליה כיון דכולא דם ושרא לן רחמנא כדאמר התם שרא לן כבדא אם כן הותר אפי' דם יוצא או דילמא אם יצא ונפלט אסור אבל שאר בשר פשיטא שהדם היוצא ממנו אוסר את הקדירה דהא אמרי' אין מולחין את הבשר אלא בכלי מנוקב' והא דקאמר שם אייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל התם לא היה יודע אם נמלח. וכן הא דקאמר וקריבו ליה קניא בקופיא ואכיל התם כבדא שלא נמלח אבל וודאי הלב והריאה נמלחו כשאר בשר אי נמי עשו כדי להורות לתלמידים. והיה יכול להשיב לו דילמא נמי לב וריאה נמלחו כמו כן כבד מכל מקום ההוא דהוה משתעי היה סבור שלא נמלח. וקצת קשה לפי זה מגמרא דהכא ולפי' התם קא מסתפק אם מיירי בכבד כשרה ואוסרת הקדירה במאי דנפיק מינה או בכבד טרפה מיירי ואוסרת ואינה נאסרת הכבד כשרה מן השמנונית של טרפה משום דטרידא למיפלט. אבל כבד כשרה אינה אוסרת את הקדירה אע"פ שפולטת את הדם דהכי שרא רחמנא ובתוספת' ומייתי לה התם ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מתובלת אוסרת שהתבלין מרככין אותה. שלוקה אוסרת ונאסרת בפירוש רש"י ובפר"ח שנאסרת שמבושלת יותר מדאי: ובתוספת' בפ' כל הבשר בספר ישן גרסי' שלוקה אוסרת ואינה נאסרת. ויש לפ' אותה שליקה היא בישול מעט ברתיחה ראשונה כמו שלקות ירקות שדרכן לבשל מעט ולבסוף כובשן בחומץ וכן בברכות בפ' כ"מ (דף לח) ובפ' כל שעה. אין יוצאין בכבושין ולא בשלוקין ולא במבושלין זו ואין צריך לומר זו קתני. דכבוש כוחו חזק משלוק ושלוק ממבושל. מיהו יש שליקה שהוא יתר מן המבושל בפ' בהמה המקשה (דף עז) עור חמור ששלקו וכן בפרק מומין אלו ששלקו קובר אחת. ביצה שנתבשלה בתבלין של איסור של תרומה ושל כלאי הכרם ושל שביעית לכולי עלמא אפי' חלמון שלה אסור. מבושלת ונקלפה ותבלה מבחוץ הטעם עובר את החלבון ואת החלמון. רב הונא אמר קליפי איסור מעלין את ההיתר מצטרפין להעלות האיסור ולהתיר בששים. אם אין בהיתר ששים וקליפת של ביצת האסור משלמת הששים אמר ר' זעירא והוא ששלקן בקליפיהן

תמו גיעולי ביצים מותרין כד"א שורו עיבר ולא יגעיל פי' שנדחקו מן התרנגולת בעל כרחן. ביצים שהקרימו מותרות פי' שנולדו בקרום בעלמא אע"פ שאינה קליפה אבל בלא קרום אסור דהוי אבר מן החי

תמז מצא בהן דם קולף מקום דם. תניא ר' חלפתא חלבון אסור וחלמון מותר אמר ר' זעירא הא דקאמר חלבון אסור שנמצא במקום זכרותו של חלבון ואפי' חלמון נמי אסור והוא שנמצא במקום זכרותו של מוח שממנו אפרוח נוצר כך היא הגירסא בגמרא זו ומחמיר טפי בדם הנמצא על חלבון מעל חלמון. וכן גרסי בספר ישן מאד בסוף אלו טרפות גבי זורק את הדם ואוכל את השאר. תניא ר' דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלמון שלה אבל נמצא על חלבון שלה אסורה. והפי' מוגה בגיליון מאי טעמא דשדא תכלא בכולה. וטעמא הוי כשהשריץ אפרוחים מתחיל מחלבון מקום שהתרנגולת מחממת יותר אבל אם נמצא על חלמון סתם לא מחמת שריצת האפרוח אלא מכה היתה בתרנגולת מקום שביצי חלמונים קשורים בה וכשנתלה החלמון על ידי זרע התרנגול לוקח טיפת דם משם. ואותה טיפת דם אינה אוסרת את כל הביצה. בכל הספרים מחמיר טפי בחלבון מבחלמון וצריך להחמיר על שניהם ומילתא דר' זעירא לעיל הכי פי' הא דאמרת חלבון אסור וכו' אפי' חלמון נמי אסור כשנמצא דם בחלבון משום כשהתחיל להשריץ האפרוח שדא תיכלא בכולא ונעשה חלבון וחלמון הכל אחד מה שאין כן בנמצא דם בחלמון דאינו בא אלא מעלמא

תמח ציר בהמה ציר בהמה טמאה משמע בתורת כהנים שנאסר מן התורה. וכן ציר של שרצים מדאורייתא רפ' העור והרוטב (ד' קכב) ובפרק א'