הרוקח רנז

לצלי מה שפולט נופל לארץ ומה שאינו פולט מותר מה שלא פירש. ורבי' תם אומר כיון שנמלח ושהה שיעור מליחה יצא כל הדם שעתיד לצלות כאילו אם נצלה. ומעשים בכל יום לאחר שהכבד נצלה שמטגנין אותו במחבת או נותנין אותו בקדירה. והוא הדין שמותר לקדירה על ידי מליחה דבה"ג פי' שיעור מליחה כשיעור צלייה אז יצא כל הדם כאילו נצלה דמליח הרי הוא כרותח דצלי. ובפ' הקומץ רבה טעמא דמעטי' קרא ממליח' הא לא מעטי' ממליחה נפק מתורת דם דאמר רב יהודה דם שבישלו וכן שמלחו אין עובר עליו אלמא מליחה דקדשים הוי כבישול דאמר רבא וכן לקדירה וצריך להיות מליחות של בשר שנבלע בקדירה כמו של קדשים. בין לפרש"י בין לפר"ת דמיבעיא ליה לאסור בשר שנתבשל עמו אבל כבד פשיטא לאביי ולרב ספרא דאינו נאסר לקדירה דידעי מתני' דמסכת תרומות הכבד אינה נאסרת שפולטת ואינה בולעת דטרוד לפלוט רוב דמו ואינו בולע ופי' בספר תרומות רב ספרא סבור אביי שואל לאסור הכבד עצמו לאחר שנשלק הרבה ונתרכך ובולע דמו שנפלט דשליקה אוסרת ונאסרת. אבל אינה שלוקה כי אם בבישול בינוני הכבד עצמו אינו אוסר. ומשיב לאסור עצמה לא אפי' שלוקה. בשלוקה השתא לפרש"י אם בישל כבד בקדירה לאחר שנמלח ושהה כדי מליחה והודח במים הכבד מותר. ואם יש בשר עם הכבד אסור שהכבד פולט מרוב דם שבו ואינו בולע אבל בבשר בולע. ואין לבשלו לבדו שהכבד אוסר הכלי ולפר"ת אפי' לא נמלח כך הוא הדין אבל לאחר שנמלח מותר לבשלו בקדירה אפי' עם הבשר שפוסק לפלוט לאחר שיעור שהיית מליחה. ולאחר שנצלה מותר לטגנו במחבת או ליתנו בקדירה דאינו פולט עוד כיון שנצלה באש ואם רוצה לצלותו כנגד הגחלים צריך לקורעו שתי וערב או לנוקבו בעומק בהרבה מקומות. בה"ג האי מאן דבעי מטוי כבדא צריך לחותכו דאזיל דמא בסימפונות. אבל משום דם הסמפונות הנבלע בבשר הכבד אין לחוש כבולעו כך פולטו כדאיתא בריש פ' כיצד צולין. רבה בר רב הונא דאמר גבי כבדא צריך קריעה שתי וערב וחיתוכא לתחת הני מילי כבדא. אבל כחלא שומנא בעלמ' הוא

תמד שיעור ששים כשהחכם בא לבטל איסור שנפל בקדירה או כלי אסור לתקן הקדירה על ידי ס' צריך לחקור אם נתנו מים לאחר שהיה האיסור בקדירה שפעמים הקדירה או המחבת לא היה בהן מים מתחילה כל כך כמו עתה שבא להורות. ומתחילה כשהיה בו מעט מים נאסר הכלי. וכשבא להתיר התבשיל שהיה בכלי איסור ורוצה להתיר קדירה שאינה בת יומא שלא היה בו איסור מעת לעת או יותר צריך לחקור אם הוחמו המים לבדם בתוך מעת לעת שעשו באיסור עצמו דכל המים נעשו נבילה כמו שלא היה בהם ס' לבטל פליטת הכלי דבדידיה משערינן ליה וחזרו ונבלעו. אבל בהיתר אין הדין כך כמו בשר בכלי של חלב וחלב בכלי של בשר ואם אין הכלי בן יומו הכל מותר. אעפ"י שעשו מים חמין לעולם שכל המים אין להם דין פליטה מן הכלי. וכן חזרו ונבלע בכלי ולא נבלע רק מעט מן הבשר שנפלט מן הכלי או מן החלב המעורב שהרי י' ידות חזרו ונבלעו מן המים שהן היתר בהיתר. משחזר ונבלע מן הפליטה של כלי דווקא באיסור אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, שכל המים קרויין איסור ועוד יש להתיר משום נותן טעם בר נותן טעם אפי' אם נאמר דווקא דגים שעלו בקערה מותר אבל נתבשל לא הכא איכא ג' נותני טעם של היתר ראשון נכנס בכלי משם למים מן המים חוזר ונבלע בכלי הרי שלשה וכ"ש אם הוחמו מים הרבה פעמים דאיכא טובא נותני טעם ומותר בפ"י דתרומות

תמה כבד בפ"י דתרומות ר' יוחנן כן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת ומייתי לה בפ' כל הבשר רבי ירמיה בעי שלקה לכבד בחלב מהו פי' פולטת ואינה בולעת ר' זעירא לא אכל כבד מימיו. ר' אבא שלקה ואכל. איכא דאמרי מלחה ר' בא אכל ובפ' כל הבשר קאמר כבדא מה אתון ביה. ופי' רבי' תם דקבעי בלא נמלח כי לאחר מליחה ושהייה כשיעור פשיטא שמותר לאוכלו עם הבשר. ונהגו העם לאחר צלייה