הרוקח רנו

תמא לב מבושל אמור רבנן בס' לב שנתבשל לבדו מותר הלב קורעו ומוציא את דמו. לא קרעו קורעו לאחר בישולו. והלב אינו בולע דאמרינן בכיצד צולין (דף עד) שאני לב דשיע. אבל נתבשל עם בשר אם יש ס' בבשר וברוטב כנגד הדם מותר ואם לאו אוסר הבשר. ואבא מרי ה"ר יב"ק היה משער בין לב דבוק בעוף בין אינו דבוק אם היה ס' בתבשיל ובבשר מתיר ואם לאו אוסר. אע"פ שראיתי במעשה הגאונים דאם כבד דבוק בעוף משערינן בס' כנגד העוף אם אין בעוף ס' כנגד הלב הדבוק בו הוה ליה חתיכה דאיסורא לא הורו כך כל רבותיי אלא בין נתבשל בו כבד או לב משערינן בס' ואם נמלח ביחד או נצלה הכבד אוסר סביבו אבל הלב אינו אוסר. הלב אחר קריעתו מותר לצלותו או לבשלו או למלחו עם שאר בשר הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר בכריתות בפ' דם שחיטה (דף כב) לב עוף שאין בו כזית אינו עובר עליו אבל לב בהמה דאיכא כזית עובר עליו אם אכלו חי דאמרינן במנחות בהקומץ רבה דם שנתבשל אינו עובר עליו. תניא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר דדם שבלב אסור אבל הלב מותר דשיע פי' בשר הלב חלק ואינו בולע. דאמרינן בפסחים בפ' כיצד צולין שאני לב דשיע. הרי אם נתבשל הלב עם דמו לא מיבעי אם פי הקנה חוץ לקדירה שהדם יוצא לחוץ ואין הלב בולע אלא אפי' פי הקנה תוך הקדירה הלב מותר שהלב חלק מבפנים כמו מבחוץ. ואם הלב נצלה עם דמו קורעו מותר והדם נופל לארץ. ואם נתבשל נשאר הדם בקדירה וצריך ס' לבטל הדם. ואם אין ס' אף התבשיל אסור

תמב הכחל קורעו ומוציא את חלבו. לא קרעו אינו עובר עליו ומותר אף בלא קריעה פי' רש"י דווקא לצלי שנופל לארץ וחלב שבו חלב שחוטה אבל לבישול אסור דמה שפונט חוזר ובולע (ועיי' בתוס' דף קט) ותניא כחל שבישלו מותר. פי' שצלאו דצלי נמי קרי בשול והקמ"ל דקריעה בעלמא סגי ולא בעינן שתי וערב וטחו בכותל וכסוי בקדרה וקשה דרב נחמן מיקל טפי זויקו לה כחלי נפוח מן החלב כמו בפ' ב' דע"ז (דף לא) ארמאי זווקני הרי דמתיר לצלי בלא קריעה. בפ' גיד הנשה כחל בס'. כיון שיש ס' במים אז החלב הנפלט בטל בס' במים לבטלו ורבי' תם פי' בין לצלי בין לבשול והא דאמרי' הכחל קורעו שתי וערב לקדירה עם הבשר. קרעו קצת אינו עובר עליו ומותר בדיעבד אף לקדירה עם הבשר. אבל לצלי מותר בלא קריעה. כרב נחמן או לקדירה בלא בשר. כחל שבישלו בלא בשר ובלא קריעה מותר. אפילו ליכא ס' אבל בהדי בשר אסור שקלט החלב. ובפ' גיד הנשה כחל בס' אם בישל עם הבשר אבל בלא בשר מותר. והדתנן קורעו לבשלו עם הבשר והדקתני שבישלו דיעבד פי' לקדירה בלא בשר וזהו לצלי. ומשני הוא הדין לכתחילה אנו פוסקים כרבי' שלמה לצלי בעי קריעה שתי וערב לכתחילה ואם לא קרעו מותר לצלי שמטפטף לארץ. ומה שלא פי' מותר בדיעבד ותניא כוותיה ולא כרב נחמן דקאמר זויקו לה כחלי בלא קריעה לצלי אבל לקדירה קורעו שתי וערב וטחו בכותל ומותר לכתחילה בלא בשר. וכן לעשות מליאתא ליתנו בעיסה אם לא קרעו שתי וערב אסור אפי' בדיעבד שחלב המטפטף חוזר ונבלע ואוסר הכחל מדרבנן ואם יש ס' במים עם הכחל שמתבטל חלב הנפלט מותר. ועם הבשר אפי' קרעו שתי וערב אסור. וכן אנו מורין. אבל רבי' תם היה מתירו לקדירה אם קרעו שתי וערב עם הבשר לכתחילה ואם קרעו מעט מותר בדיעבד כלישנא קמא דרב אבל לצלי מותר לכתחילה בלא קריעה כדאמר רב נחמן זויקי לה כחלי. ורב לא פליג עליה והוא הדין לקדירה בלא בשר או במליאת' מותר לכתחילה בלא קריעה כלל אעפ"י שחוזר ונבלע. וכחל שנצלה או נתבשל מותר לחותכו בסכין שחתך בה בשר או לאוכלו בקערה שהיה בה בשר והילכתא בין כבדא בין רחלא לצלי לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי

תמג דין כבד אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקת בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה פירש"י לבשלו בקדירה לאחר שנמלח שכולו דם לעולם פולט ונבלע אבל