הרוקח רנד

בקליפה שומן כיון שהאיסור עצמו אינו הולך יותר ואין הקליפה אוסרת שלא יהא טפל חמור מעיקר. חתיכה מלוחה שנפלה בציר אסור דהוי ככבוש והוי כמבושל דגי' ועופות שמלחו זה עם זה וקרבי דגים ובלעי ומליחת בשר וחלב לא הוי כגדי שצלאו בחלבו שאסור לאכול אפילו מראש אזנו דחלב מפעפע בחמימות האש אבל מליחה הדם והציר אינו מפעפע ולפי רבינו אפרים אין שייך לומר הבשר נעשית חתיכה נבילה כי אם בבשר בחלב אבל דם הבלוע לא נעשית נבילה כי אם הדם הבלוע שאינו מפעפע קיימא לן אפשר לסוחטו אסור והלכה כרב באיסורי כנגד שמואל וכרבי יוחנן לגבי שמואל כדאמר בפרק מי שהוציאוהו (דף מז) כר' יוחנן לגבי ר' שמעון בן לקיש כדאמר בפרק החולץ ובפרק בהמה המקשה (דף עב) משום הכי קיימא לן איפשר לסוחטו אסור. חתיכה שבלעה איסור ואין בחתיכה ס' לבטל איסור שבו ונתבשלה אותה חתיכה עם חתיכות אחרות החתיכה אסורה שמא לא פלטה האיסור שבה מכל מקום הרוטב מותר אם יש בו ס' לבטל איסור הבלוע מההוא כזיתא תרבא דנפל לדיקול' דבישרא קלחת ונפל לתוך הרוטב וכן כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר שיש ס' לבטל טעם החלב. ואם אין ס' בבשר לבטל טעם החלב אסור. מלח הבלוע מן הדם שיורי מליחת בשר ונתנה בקדירה אם יש ס' כדי שיעור מלח הכל מותר לפי שהמלח אין בו איסור

תלב הלכות איסור והיתר בפרק גיד הנשה (דף צג) אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא. ואמור רבנן בששים מין ושאינו מינו דהיתירא בטעמא. דאיסורא בקפילא. מין במינו דליכא למיקם אטעמא אי נמי היכא דליכא קפילא בששים. בא וראה כמה הלכות מתחלקות מדברי רבא כפטיש יפוצץ סלע. אמרו רבנן בטעמא מין בשאינו במינו דהיתירא דתניא קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין. ואם בישל בה טעים ליה כהן אם יש בה טעם אסורה לזרים ומותרת לכהנים ואם לאו מותרת אף לזרים ובפרק כל הבשר (דף קיא) צנון שחתכו בסכין יטעמנו ישראל אם השמנונית נותן בו טעם אסור לאוכלו בכותח ואם לאו מותר לאוכלו בחלב אמור רבנן בקפילא בפ' גיד הנשה (דף צז) כילכית באילפס הוא דג קטן טמא נתבשל באילפס של בשר. ואמר ר' יוחנן ליטעמיה נחתום גוי. ולא שיודיעוהו אלא יאמר טעום תבשיל זה ומה טעמו ויסיח לפי תומו. ובפרק כל הבשר קערה שמלח בה בשר ליטעמי' קפילא כדי לאכול בה רותח ומסיח לפי תומו

תלג אין כותי נאמן להעיד ולא לאסור משלהי יבמות (דף קכב) שהתירו ששים בני אדם וגם לטעמיה קפילא הילכך אין להאמין לכותי או נעבד כותי לומר זה הבשר מלוח או הודח לאחר מליחתו ובפ"ב דע"ז (דף לה) חלב שחלבו כותי ואין ישראל רואהו אסור. ואין להאמין לומר לא עירבתי בו חלב טמא

תלד משערינן בששים אמור רבנן בס' היכא דליכא קפילא כותי וילפינן בפ' גיד הנשה (דף צח) מזרוע בשלה מן האיל. בפ' כל הבשר טיפת חלב שנפלה על גבי חתיכה אם יש טעם באותה חתיכה שלא הגיס הקדירה ואין בחתיכה ס' אסורה ואם יש בה ס' מותרת. הגיס בעי ס' בכל הקדירה. ואמרינן בפ' גיד הנשה אמר ר' חנינא כשהן משערין ברוטב ובקיפה ובמאי דבלעא קדירה. ומשערינן האיסור שנפל שם תחילה ואז משערינן נמי בהיתר דבלעה קדירה. אבל אם אינו יכול לשער האיסור כגון שבא עכשיו מצומק לפנינו האיסור אין לשער במאי דבלע הקדירה שהרי גם האיסור בלעה ונתמעט והאי דלא משערינן בקדירה עצמה כשהיא של היתר אבל אם היא של איסור כגון קדירה חולבת שבישל בה בשר משערינן גם נגד כל הקדירה

תלה כף חולבת כף חולבת שבחשו בה בשר חשבינן כל הכף חתיכה דאיסור' לשער כנגדה. והכף כמו שהכניסה במאכל אם יש ס' במאכל וברוטב מותר. ואם לאו אסור כך משערין לוקח כלי מלא מים ותוחב בה. הכף חולבת כמו