הרוקח רנג

הוי היתר. ודם שפולט שריק ונפיל לארץ אבל לבשל צריך להדיח הבשר תחילה היטב. או לשהותה במים ולמלחו יפה ולשהות עד שיעור צלייה. כדאיתא בה"ג וצריך למלוח הבשר משני צדדין וכן התרנגולת מבפנים ובחוץ. כדאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כא) גבי קדשים במלח תמלח הופכו ומולחו כששהה שיעור מליחה מדיח להעביר המלח הבלוע מן הדם ועוד מדיח לכך אמר שמואל ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי בהדחה אחרונה שני פעמים יפה יפה וכשמולח ימלח על דף או על סל או על כלי נקוב שיזובו הדם לארץ דאמר שמואל אין מניחין אלא על גבי כלי מנוקב שאם הניחו בכלי שאינו מנוקב נאסר הכלי והבשר שבלע הכלי והבשר הדם. כדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה ואפי' לא שהה כי אם מעט נפלט מן הדם בכלי וכשמדיחין הבשר לאחר מליחה יתן מים תחילה בכלי. ואחר כך הבשר לכתחלה. מליחת בשר לבשל קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ואז מליח הרי הוא כרותח דצלי. ואם נגעה אותו בשר בגבינה אם אין הגבינה מלוחה. הגבינה אסור אבל הבשר מותר שהגבינה אינה פולטת. ואם גבינה מלוחה ולא הבשר אז פולטת הגבינה ונאסר הבשר ולא הגבינה. ואם שניהם מלוחין ונגעו זה בזה שניהם אסורין ששניהם פולטין ובולעין שאין שייך לומר כבולעו כך פולטו כי אם בדם ולגבי בשר כשר ונבילה ששניהם מלוחין או הנבילה לבד מלוחה אז נאסר הכשרה. ואם הכשרה לבד מלוחה מותרת

תכט בשר שאינו מלוח ונפל בחלב והגביהו מיד מותר. ואם מלוח אסור כדאמרי' גבי גוזלא ואם אינו מלוח מדיחה במים. ואם נצלה ונפלה בעי קליפה ואם בבשר בקעים אסור

תל בשר וגבינה בשר וגבינה אם נמלח זה לבד וזה לבד ונתייבשו שאינם לחים מבחוץ ונגעו זה בזה מותרים רק שלא אדחו ואם נתבשל בשר, כשר ועדיין חם ובא בשר נבילה אפילו חי על בשר כשר חם מלמטה נאסר הבשר דקיימא לן כשמואל תתאה גבר. דתניא כוותיה בפרק כיצד צולין שבשר חם מפליט מחבירו. כל שכן אם בשר נבילה חם מחבירו דתתאה מפליט. ואם למטה הצוננת אינה מבליע אך קליפה בעי ואם נמלח דבר היתר בכל כלי אסור המלח אינו מפליט מן הכלי. והא דאמרינן הטמאים לאסור צירן ורוטבן גבי חתיכה ונבילה ומלוחה שחוטה אסרינן מן התורה כדמפריך בפרק העור והרוטב (דף קכ) נגמר מחלב מהותך. וכן צירן וכן לחלוחיתו ובפרק א' דבכורות (ד"ו) גבי איסור חלב טמאה תיפוק לי מהטמאים לאסור צירן ורוטבן זהו עיקר איסור המחוי במים וציר דגים הוי דרבנן כדמשמע בפרק אין מעמידין דפליגי בין מחוי לצירן

תלא א"י או שפחה שמלגו תרנגולת או הדיחו בשר. בספר תרומות מצאתי אם ב גוי או שפחה גויה שבבית ישראל שמלגו תרנגולת ולא ראה ישראל ולא ידע אי בכלי ראשון או בכלי שני מותר. או הדיחו הבשר ולא ראה ישראל אם שני פעמים הדיחו והביאו בקדירה או מלחו בשר ולא ידע אי בכלי דאסור או לאו אם הדיחו קערות שנשתמשו בהן בשר עם קערות חולבות ולא ידע אם הדיחן יחד או אלה לבד ואלה לבד או כל שאר ענינים הדומים להאי גווני אם הגוי אינו יודע משפט הדבר היאך עושין אז הכל אסור. דאזלי להקל טורחו עשה באיסור כמו שרגיל הא"י לעשות בביתו ואם יודע הכשר הדבר היאך הדין אז הכל מותר ואם ישראל יוצא ונכנס דמירתת הא"י להקל טרחו ולעשות באיסור שמא יראנו ישראל דתנן אין צריך להיות יושב ומשמר אלא אפילו יוצא ונכנס מותר בריש הכל שוחטין (דף ד) שרי לישראל לאכול משחיטת כותי מהאי טעמא שאינו מקפיד על לפני עור לא תתן מכשול. ואפילו הכי לא חיישינן שמא שהה שמא דרס שמא החליד אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואותו הדם הנדבק לבשר על ידי המלח אינו אוסר הבשר לפי שהדם אינו מפעפע כי כל מקום שהצריכו חכמים קליפה ולא יותר לפי שהאיסור אינו מפעפע אעפ"י שיש