הרוקח רנב

דאמרי' בפרק כיצד צולין כבולעו כך פולטו, והילכת' מוליתא שריא אפי' פומא לעיל והני מילי בישרא. אבל כבדא אסור

תכו בשר שלא נמלח ועשה מוליאתא נתנו בעיסה לאפות אסור כי רבי' יב"ק פירש כך היה מנהגם היו טופלים הבשר שע"ג השפוד בבצק וצולין באש כך כדי שיתן הבשר השמנונית בתוך העיסה. בכיצד צולין רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב אמר מי מעלי טפלי הב לי ואיכול אבל אם נמלאה עיסה בבשר שלא נמלח לקדירה אסורה ומסיק הילכת' דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שרי חוורתא זג שרי לא זג אסור. שאר קימחי אסמיק אסור לא אסמיק שרי. בשר שלא נמלח וצולהו ומקבל השומן המטפטף אמרי' בכל הבשר אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו. אמר רב אשי לית ליה תקנתא אלא מישרא ליה גללי דמילחא. ובתר הכי שפי ליה פירוש בשר שלא נמלח או שנמלח ולא שהה כשיעור צלייה קודם שנתנו אצל האש נותן מלח בכלי שמקבל השומן והדם נגרר אחר המלח בשולים וכשיערה השמן מן הכלי אל כלי אחר לא יתערב הדם ויהיה השומן צלול ויש שאוסרין שאין אנו בקיאין שיעור מלח ליתן בכלי ואין להבל השומן מן התרנגולת או מן האווזא או מן הבשר אם לא שימלח הבשר וישהה במליחתו שיעור צלייה ויודח

תכז לחתוך בסכין בשר צלי

בספר תרומות מחמיר החותכין בסכין בשר צלי שאצל האש בשפוד לנסות אם צלוי הרבה ופעמים שחותך במקום מלא דם לפי שעדיין לא נגמר צלייתו למה לא נאסר הסכין הלא דם שריק ממקום הגומות והוא רותח בסביביו וגם פעמים נקבין בסכין או בשפוד של ברזל שצולה בו הכבד והדם רותח ואוסר הכלי כשצולין הבשר קצת. וכשחותכין אותו בקערה אפילו יצא אדמומית ממנו מותר ורבא אכיל ליה וקרי ליה חמר בשר: תכח צלה בשר וכבד אם צלה בדיעבד בשר וכבד יחד אם קיבל השומן בכלי השומן אסור כי דם הכבד צף בשומן ומתערב ואסור הא דאמר שמואל מליח כרותח כשאינו נאכל מחמת מלחו. שהיה פוגם המאכל מרוב המלח. אין לפרש שחפץ להוליכה בדרך רחוקה ומולח הרבה כההיא דפרק כלל גדול דבביתיה לא משוי מיכליה עץ. דליתא הכי דהנהו אטמהתא דהוו בי ריש גלותא דאימלחו בגידא דנשייה וכן רב מרי דאימלחו בשר שחוטה בהדי טריפה. וכי מלחה לאירח' רחיקא למיזל אלא כל לקדירה אין נאכלות מחמת מלחו. ושיעור מליחה כשיעור צלייה. דמליח כרותח דצלי. ואמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כא) אמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו ולגבי קדשים אמרינן וכן לקדירה כדאמר רבא דהיינו כבישול הופכו ומולחו ואין לגרוס וכן לצלי דדם האיברים כל זמן שלא פירש מותר. כדמשמע בפרק דם חטאת דם שחיטה מישרק שריק. והא דאמר בפרק א' דכריתות ה' לאוין בדם חד לדם האיברים זהו שפירש. ואמרינן בפרק מפנין (דף קכח) בשר תפל מותר מפני שלא פי' ואמרינן גבי כבד רב הונא חלטי ליה כבדא בחלא ומסיק אפילו חלא שרי דקמיט הדם בכבד אלמא דם שלא פירש מותר. ואמר שמואל כבד שחתך עליה בשר דמשמע דגוף הבשר מותר בעוד שלא פירש וכן בישרא דאסמיק בפרק כיצד צולין (דף עה) ובפרק גיד הנשה (דף צג) שפדיה בשפודא מידב דייב ומאחר שנצלה הכבד מותר לקדירה והא דאמר בפרק השוחט (דף לג) הרוצה שיבריא חותך כזית בשר ומולחו יפה יפה מפני שחתכו קודם שתצא נפשה ולבשל דאי לצלי לא גרע מבישרא דאסמיק והא דאמר השובר מפרקתה של בהמה אם חפץ לאוכלו בלא מליחה וכו' בבישול דאי לצלי הוי כבישרא דאסמיק. וההיא דפרק א' דביצה שמולחים על העור לצלי ביום טוב ולא הוי עיבוד עור שמילוחו מועט למתק עושין הלכך הצולה בשר אם לא מלחו מותר. וכל שכן אם מלחו ולא שהה במליחתו דדם האיברים