הרוקח רנ

נבילה. ואסר אבא מרי מר י"בק הדגים. ולא דמי לדגים שעלו בקערה דמותר לאוכל בכותח דהוי נותן טעם בר נותן טעם. אבל הכא הנבילה נתנה טעם בדגים. ודמי לבר גוזלא דנפלה לכמכא דצלי בעי קליפה

תיד בשר וטחול שנמלחו יחד מותר בדיעבד ולא לכתחילה דרש מרימר בין כבד בין כחלא תותי בישרא שרי עילוי בישרא דיעבד אין לכתחילה לא

תטו תרנגולת שנמלחה מבחוץ ולא מבפנים אסורה דאמרינן במנחות בפרק הקומץ רבה (דף עא) תמלח כיצד הוא עושה מניח את האבר ונותן עליו מלח ומעלהו. אמר אביי וכן לקדירה. ריאה ובשר עם בני מעיים וכרס וקיבה והמסס או כליות ובשר עם חלחולית כרכשא אסור למלוח יחד דאמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעים תרגומא הדורא דכנתא מעיא וכרכשא ופרשי אם נתבשלו בלא מליחה מותר. הילכך אין למלוח בשר או ריאה עם בני מעיים ולא כליות עם הכרכשא ולא כנתא גופה עם הדורא דכנתא כי הדם מבליע בו. ולא בשר וכבד ולא דגים ובשר. אבל בשר וריאה ולב וכליות מותר למלוח יחד. הלב אע"ג שהוא חלק וכל המותן שקורין למובי"לש ובשר השוק אע"ג שהן חלקין מותרין במליחה שהמלח נכנס בהן

תיו בשר שנמלח ואחר כך נפל בדם שיצא ממנו אסור ואפי' אם יחזור וימלחנו שיצא דמו אסור מדאסרינן בשר תפל וטמא מליח או טהור וטמא שנמלחו יחד או עופות ודגים דבלעי דגים. ולא נאמר ימלחנו פעם שנייה ש"מ מאחר שנאסר אין לו תקנה

תיז שומן אווז שנמלח ולא הודח והושם בקדירה אסור דהא כנתא גופה יש בה דם כן גם השומן הוי כבשר וצריך הדחה אחרונה

תיח הדחה אחרונה בשר שהודח והומלח ולא הודח באחרונה אסור דבעינן מדיח ומולח ומדיח כי דם הנפש אסור. ומה שנסרך על הבשר נתבשל אסור. וכן ראיתי הלכה למעשה שאסרו כמה פעמים כל רבותי' אפילו בשר יבש שלא הודח באחרונה כשתלו אותו בעשן והונח בקדירה לפשר המים להדיחו ושכחו עד שאין היד סולדת והורתח בו ואסרו הבשר מאחר שהדם נדבק בו ולא הודח ואעפ"י שנתייבש מאחר שבא במים הדר בלעה ודמי לחרסו של זב בזבחים בפרק התערובת וקנקנים של גוים בתוך י"ב חדש ולכתמים המטמאים. וחומץ בפסח דפליט. אבל רבינו ר' אליעזר ממיץ מתיר מאחר שנתייבש ונטפטף כל הדם כך קבלתי ממנו בשר לח מאחר שנמלח ולא הודח אפי' אם שהה כשיעור צלייה ואחר כך ניתן בכלי ומצאו בו ציר שניטף ממנו אותו הבשר אסור דרב דימי מנהרדעא מלח ליה מילחא גללניתא ומנפץ ליה. בה"ג מנפץ ליה ומחזיר ליה במיא שפיר דאין מועיל לו ניפוץ וצריך הדחה אחרונה שאם לא ינפצנו נעשו המים שהדיחה בהם רותחת מאחר שאינו נאכל מחמת מלחו הוי כרותח דצלי ונאסר הכלי והבשר על כן צריך כל אדם ליזהר שלא יכניס אדם בשר הרבה בכלי שבו מים מעט אלא יתן מים הרבה בכלי ומעט בשר בהם שיהו ראוי לשתותן או יתפס האבר וידיחנו מעט בידיו קודם שיתננו בכלי ולא יתן הבשר בכלי לכתחילה. כי ציר היוצא ממנו חוזר ונבלע בו ואסור. וקבלתי מאבא מרי מר יב"ק ומרבי רבי' משה כי ציר היוצא מן הבשר אינו אסור לאחר ששהה במליחתה כי הדחה אחרונה עבור דם הנדבק בבשר ודם האיברים אחר שפירש אסור אבל מוהל היוצא אינו אוסר. וכן מצאתי במנהג ר' שלמה מעשה בשני אונות שנתנום בכלי לאחר שהיית מליחתן ונמצא מי מליחתן בכלי והתירן שאינו דם כי אם מי מלח. וכן התיר רבינו תם ורבי' שמואל אחיו. בשר נמלח ונמצא בחתיכה רחבה ציר הרבה כי נכפלה והתירוהו. מאחר שפלט כל שעה שהרי כשמולחין חתיכות הרבה יחד נדבק ציר בכל חתיכה ומותר דרב ששת מלח גרמא גרמא אמר תרי תרי מאי טעמא לא דדילמא פליט האי והדר בלע האי חד נמי דילמא פליט מהאי גיסא ובלע מהאי גיסא אלא לא שנא ומותר. אבל חתיכה