הרוקח רמט

תי הלכות הדחת בשר ומליחה

בפרק כל הבשר (דף קיג) איתמר רב הונא אומר מולח ומדיח במתנית' תנא מדיח ומולח ולא פליגי ומסקנ' מדיח ומולח ומדיח אחר מליחה. אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. במנחות בפרק הקומץ רבה (דף כא) במלח יכול תבינהו ופירש רב אשי יכול יתן בו טעם כביצה תלמוד לומר תמלח כיצד הופכו ומולחו וחוזר ונותן עליו מלח אמר אביי וכן לקדירה. ומפרש בערוך שצריך למולחו שלא יהא טוב לאוכלו וצריך למלוח החתיכה מכל צדדיה למולחה היטב אבל המולח מעט שמפזר המלח מעט לכאן ולכאן אסור לקדירה. וכשמולח צריך לשהות במליחתו כשיעור צליית הבשר קודם שידיחנה. ואם לא שהה אסור משום דמליח הרי הוא כרותח דצלי בשר שנצלה בלא מליחה מותר ואע"ג דאמרינן בפרק א' דיום טוב (דף יא) ושוין שמולחין על העור בשר לצלי היינו למתק הבשר אבל קיימא לן בפ' גיד הנשה ובפסחים בפ' כיצד צולין (דף עד) נורא מישב שייב האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא מידב דייב שדייה אגומרי נורא מישב שייב. בפרק הזרוע והלחיים (דף קלג) גבי חוטין שבלחי כי טוויא מידב דייב. ואי לקדירה מחתך ומלח ליה. והא דאמרינן בפרק השוחט אחד בעוף חותך כזית בשר מבית הטביחה ומולחו היינו לקדירה והיינו דאמרי' בפרק אין צדין (דף כה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי. זהו מהרה בלא שהייה. בשר חי בלא מליחה היה מותר לאכול מאחר שלא פירש הדם דאמרי' בפרק הכל שוחטין השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דאמר במנחות בפרק שתי הלחם חל יום הכיפורים להיות ערב שבת השעיר נאכל לערב היינו בשבת שאין יכולין לצלותו היינו בלא מליחה. מדאמר בירושלמי דפיאה דג מליח מערבין בו. בשר מליח מערבין בו חי דתנן הבבליים אוכלין אותו חי. מדקאמר מליח וקאמר בשר חי אלמא דחי לאו מליח אמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורות הדגים אע"ג דמלחן בכלי נקוב ומאחר דדגים רפו קרמייהו עופות קמיטי בעידנא דפלטי עופות בלעי דגים מינייהו אבל בשר חתיכה עבה עם חתיכה דקה מותר דציר יוצא משניהם

תיא איסור נבלה שנמלחה עם השחוטה אסורה דרב מרי בר רחל אימלחה ליה חתיכה דנבילה בהדי שחוטה אתי לקמיה דרב א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן שציר דנבילה אסור. וכן טהור מליח וטמא מליח או טמא מליח וטהור תפל אסור. וכן בשר תפל המונח בצד בשר מליח אסור ובעי קליפה אבל טהור מליח וטמא תפל מותר מאחר שלא נמלח. מעשה ביותרת הכבד שלא ניקרו כל צורכו נמלחו עם שאר בשר נראה שהן אוסרין כי קרום העליון יוצא מן הכסלים שהחלב נתון עליו והתחתון אין בו איסור ומאחר שהקרום לא הוסר ונמלח אסור וחלב הנמלח עם הבשר כל הבשר אסור כי החלב מפעפע

תיב בשר וכבד שנמלחו יחד הבשר אסור כי הכבד פולט כל שעה אפי' לאחר שפלט הבשר דממהרי הוא בולע דדמי למולח בשר ודגים דפלטי בשר ובלעי דגים כן בעידנא דפליט כבד בלע בשר. אע"ג דאמר בפרק כל הבשר כבדא שרי דיעבד. דווקא למולחו עם בשר אבל למלוח כבד לבד מותר. ירושלמי בפרק י' דתרומות ר' בא מלח כבדא ואכל ליה. והא דאמר בפרק כל הבשר גבי כבדא מה אתון ביה דילמא קניא בקופיא הוא פי' הקנה עם כל המחובר לו נתבשלו יחד הריאה והלב וכבד אם כן נמלח יחד למה לא אסרה הכבד מה שנמלח עמה ונראה הכבד הדבוק בריאה היה למטה והלב והריאה למעלה וכששהתה שיעור מליחת הריאה כדי צלייתה הודח והושם בקדירה ועתה פי קנה לחוץ והכבד פולט מן הסמפונות אי נמי לא נגע הלב והריאה בכבד בעת מליחתה

תיג דגים שנמלחו מעשה דגים שנמלחו בקערה שהיו אוכלות ממנה השפחות