הרוקח רלה

במיעוט וושט ושהה כדי שחיטה אחרת פסול הילכך בשעת שחיטה אם מכוסה הסכין אפי' מן העור או מן הצמר מסובך בצואר הבהמה הוי חלדה ופסולה א"כ צריך ליזהר כששוחט בראש הסכין משום דחייס על העור ופעמים ששוחט בו מן העור ופסולה כמו שפי' ר"ש בזבחים (דף סח) אבל אם שחט רוב סימן בבהמה ותחב הסכין תחת המיעוט הנשאר ושחט סימן השני פסולה. אם שחט בשר מיעוט הנשאר מלמטה למעלה כיון שעדיין סימן שלם. וכן אם תחב הסכין מתחלה תחת הסימנין סמוך למפרק' וחתך המיעוט מלמטה למעלה ואחר כך הוציא הסכין לחוץ ושחט הרוב כהלכתה פסולה אבל אם החליד במיעוט בתרא ששחט רוב אחד או רוב שנים בבהמה ותחב הסכין תחת המיעוט ונשאר וחתכה מלמטה למעלה כשירה היינו כמו הגרים במיעוט בתרא. וכן אם שהה במיעוט קמא דקנה כשירה. דהא מצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר. והיכא דשחט שנים או רוב שנים לא יגמור אם שהה את השחיטה. אלא יניח עד שתמות וכשירה וקי"ל לענייני מוגרמת כר' חנינא בן אנטיגנוס וכרב נחמן משפוי כובע ואם שחט בה כשר למטה משיפוי כובע והגרים מיעוט דברי הכל כשירה וללישנא קמא דר' יוסי בר יהודה כדפסקי רב ושמואל כששחט רוב כשר א"כ משיפוי כובע והגרים במיעוט בתרא כשירה אף ללישנא קמא אבל הגרים במיעוט קמא פסולה וללישנא בתרא אף הגרים במיעוט קמא כשרה ולב' הלשונות הגרים במיעו' בתר' כשירה אבל רבי' שלמה פסק לחומרא. ומקום שחיטה למטה קיימא לן בפ' אלו טריפו' עד כנפי הריאה התחתונה כשהבהמה תלויה ברגליה כדרך שהטבחים עושים דהיינו האונה שהיא עליונה כשהוא אוחז הקנה בידו עם הריאה אז האונא עליונה שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה. ובלבד שלא יאנס בוושט למעלה רבא אמר עד מקום תפיסת יד פי' באומד הדעת ד' אצבעות או ג' בשור הגדול אבל בשה ב' אצבעות או אצבע ובעוף מעט ולמטה עד מקום שישעיר סימנים במקום חיבורם בלחי אינו מקום שחיטה ואם נעקרו הסימנים ממקום חיבורם בלחי אם נפסקה הגרגרת טריפה ושנויא ניטל לחי התחתון מסיק תלמודא פירוש ספק אם קודם שחיטה או אחר שחיטה אומר רב אם אותו סימן שמוצא שמוט גם הוא שחוט כשירה דאי איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ופסולה לר' יוחנן יביא ויקיף בכל עניינם פסולה אם לא יקיף והלכה כר' יוחנן לגבי רב כדפסק בפ' א' דביצה בר מתלת וכשישחט העוף צריך שיגביה מן הקרקע וירחק מן הכותל פן ינעץ הרגל בקרקע או בכותל ויתעקרו הסימנין כדאי' בפ' מפנין (דף קכח) ושחיטת עוף לר' אלעזר הקפר ולר' יצחק בר' פנחס מדרבנן ולבר קפרא מן התורה. ואם לאו שחט הנבילה כדאמר במנחות פרק התכלת (דף מה) דוקא לכהנים אישתרי ולא לישראל. וכן בפ' הכל שוחטין. וצרי' שישחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה וגם הוורידין לכתחילה כר' יהודה אבל שחיטה אינה פוסלת בהם ואע"ג דבתוספתא פוסל עד שישחוט את הוורידין לאו דווקא פוסל אלא אוסר. אין שוחטין לתוך אגן של מים אם לא שיהו עכורין ואין שוחטין לגומא. היה מהלך בספינה שוחט על דופני הספינה שותת ויורד למים אבל חיה ועוף צריך כיסוי הדם השוחט את המסוכנת שאינה יכולה לעמוד אם הבהמה פשטה ידה ולא החזירה כשירה אבל ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשיר' עוף אפי' לא רפרף אלא בגופו או כשכש בזנבו כשירה. חיה גסה כבהמה דקה כדאמר בפ' א' דע"ז והא דבעינן פירכוס במסוכנת אבל בריאה אינה צריכה פירכוס כדאמר בפ' השוחט (דף י"ו) הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה ומדיחו וממתין עד שתצא נפשה אחד ישראל אחד גוי מותרין. בפ' אין צדין (דף ל"ז) הפשט וניתוח לעולה. והוא הדין לקצבים משום דרך ארץ שלא יראה כרעבתן בפ' כל הבשר (דף קי"ג) אמר שמואל משום רבי חייא השובר מפרקת' של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה גוזל את הבריות ומכביד את הבשר ומבליע אם הדם באיברים. כסוי הדם אמר ר' זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה היינו בארץ קשה אבל תיחוח אין צריך ליתן למטה וצריך לכתחיל' לכסות