הרוקח רלד

בבית מותרין. השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשירה דיעבד אין אבל לא לכתחלה. אבל אם אבוקה כנגדו מותר לכתחילה השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה בפ' כל הבשר (דף קיב) אמר שמואל השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מבליע דם באיברים ואסור. אין שוחטין לתוך הכלים ולא לתוך נהרות ולא לתוך ימים. אבל אם חפץ ליתנו בכלי יתן בו מעט עפר או מעט מים עכורים ושוחט בכלי. החליד סכין בין סימן לסימן נבילה שהסכין מכוסה בשעת שחיטה דתנן בפ' חטאת העוף (דף פה) מלק בסכין טמא ומפרש בפ' הכל שוחטין (דף ט) משום מחליד. פרש"י פעמים שהסכין אינו רחב לאחר שחתך המפרקת במליקה חתיכת המפרקת מסתבר למעלה מן הסכין ומכוסה הסכין בחתיכת הסימנין ובפ' חטאת העוף פי' צריך לחתך המפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנין כדאיתא בפ' הכל שוחטין לפיכך כשהסכין ארוך צריך להיזהר שלא יחתוך. השוחט בשנים ובשלשה מקומות שאין ניכר הרוב היטב שחתוך בכמה מקומות אעפ"כ כשר אבל אם הסימנין כולם חתוכין לכולי עלמא כשר, ההוא תורתא דאשתחט בשנים ושלשה מקומות על רב יצחק בר מרתא שקל משופרי שופרא. רוב בשר צריך לחתוך בראש הסכין ובשעת חתך המפרק' קודם הסימנין מתכסין אותו רוב הסכין מרוב הבשר הנשאר שלם ודאמר בפ' הכל שוחטין גבי מליקה חותך שדרה ומפרקת עם רוב בשר אפי' הכי קרי ליה מחליד וא"כ צריך כששוחט והוא חס על העור שלא יעשה חתיכה גדולה בו וגומר השחיטה בראש הסכין ומתכסה מן העור שנשאר שלם פסולה דהוי תלדה. אבל אם היה שוחט באמצע הסכין אין קפידא אם ראש הסכין מכוסה מן העור כיון שהסכין מקום ששחט בו אינו מכוסה החליד במיעוט סימנין בתרא מהו תיקו וכן שהה במיעוט סימנין תיקו ולחומרא במיעוט בתרא וגבי הגרמה דפירקן קמא (דף י"ט) בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש. בין שחט שני שלישי והגרים שליש מספקא לן דילמא כרבנן טריפאי וטרפי' ככל חדא מינייהו ואע"ג דשנינן שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשירה ומוקי ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הרי עבד ליה רובא ואלמא כי עבד רובא בכשרות לפסולא דמיעוטי לא חיישינן לא סמכינן אההיא שינויא דחיקא דהוא סבורא ליה מחצה כרוב ולא קי"ל הכי אבל במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט פסולה ואף בה"ג כתב היכא דשהה במיעוט בין בתחילה בין בסוף אסור כיון דלא אפשיטא ליה עבדינן לחומרא כן פסק רבי שלמה אבל פסקו רב ושמואל בפ"ק (דף יח) כר' יוסי בר יהודה דאמר השוחט מתוך החוט על פני רובה כשירה והא דאמרינן אין הלכה כר' יוסי בר יהודה אלא בטבעת הגדולה אבל בשאר טבעות לא היינו היכא דשחט רוב עוביה גרידא דהגרים לחוץ פסולה דאכתי ליכא רוב חללה לפי ששאר טבעות עבים מצד אחד ודקין מצד אחר. אבל שחט רוב עוביה ורוב חללה והגרים לחוץ כשירה אלמא שחט שני שלישי והגרים שליש כשירה. ובהגרמה שמא דווקא שתפסול שלא במקום שחוטה לכך כשירה במיעוט בתרא דהוי כקוטע רגל לאחר שחיטת הרוב לכך כשירה שאם עקר אחרי' כן אין בכך כלום. אבל שחט הרוב ואחר כך שחט במיעוט פסולה כיון דדרך שחיטה ובמקום שחיטה אירע הפסול אבל בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרה כשירה נראה לפרש' החליד במיעוט סימנין כגון ששחט רוב הוושט ותחב הסכין ברוב מיעוט הנשאר ושחט השני מהו אי נמי תחת העור כשירה תחת מיעוט פסולה או דילמא כי נמי תחת העור אינו יודע שמא פסולה היינו לפי ששחיטתו לא שייכא בעור והסכין מכוסה הוי חלדה אבל סימנין דשייכא בהן שחיטה אפילו הכי ברוב סימן סגי אם כי חתך רוב הסימן הוי מיעוט השלם חשוב כחתוך לא מיקרי סכין מכוסה אי נמי מתחלת השחיטה תחב הסכין תחת שני הסימנים ושחט מלמטה למעלה המיעוט ואחר כך הוציא ושחט כהלכתו הרוב הנשאר ממנו. אבל שהה במיעוט סימנין דוחק לפרש דאי במיעוט בתרא הא קתני בתוספתא שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרה כשירה במיעוט קמא בתוספתא נמי תניא שהה