הרוקח רלג

שנוטין לצד ראשו אין שוחטין בו. כדאמר בפ' השוחט. אבל סכין קטן מאד והוליך והביא בשר שיעור הסכין צריך שיהא מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר בין שחט בהמה אחת בין שחט כמה בהמות יחד צריך שיהא חוץ לצואריהם כמלא צואר. אם הוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא אפי' איזמל כל שהוא כשר לשחוט בו. סכין שגורדין בו קלפים שהוא קטן אין שוחטין בו סכין שיש לו קרנים סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה ועיקור. קי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. אבל אם אנו יודעים שאינו יודע אסור לאכול משחיטתו. שהייה בפ' השוחט (דף לב) נפלה סכין והגביהה או נפלו כליו והגביהן או שהשחיז הסכין ושהה ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה בהמה לבהמה ועוף לעוף שהייה כשיעור שחיטה ולא שירביצנה ויגביהנה. אבל אם שוחט בסכין רעה שאינה פגומה אך שאינה מחודדת והוליך והביא כל היונה כולו ושחט בו שחיטתו כשיר' כרבא רק שלא שהה בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו תיקו ולחומרא נמצא אם שחט ושהה מעט ושחט ושהה מעט שאם היו כל השהייות יחד היה שיעור שהייה אסורה. בהלכות גדולות פוסק שהה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא כיון דלא איפשיט אסורה הילכך כל ענייני שהייה אסורה ואין איסור שהייה אלא בסימנים אבל לא בוורידין שהוורידין מנקבן בקוץ והן כשירין. דרסה התיז את הראש בבת אחת שחיטתו פסולה שלא הוליך ולא הביא אלא דחק בסימנין וחתכם אבל אם הוליך או הביא אם יש בסכין מלא צואר אחד חוץ לצואר שחיטתו כשירה ואם הוליך והביא אפי' באיזמל כל שהוא כשר. חלדה החליד הסכין בין סימן לסימן בין וושט לגרגרת פסולה בין פסקו מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה. או תחת העור או תחת צמר מסובך או תחת מטלית. אם החליד במיעוט סימנין פסולה. הגרמה ששחט בשיפוי כובע ונגע בחיטי בין הגרים שליש ושחט שני שליש או שחט שליש והגרים שני שליש שחיטתו פסולה. אבל שחט למטה משיפוי כובע אע"פ ששחט למעלה מטבעת הגדולה שחיטתה כשירה ויכול לשחוט למטה בגרגרת עד כנפי הריאה התחתון ובלבד שלא יאנס ואם הבהמה אנסה עצמה ושחט למטה אצל כנפי הריאה טריפה כדמשמע באלו טריפות. בוושט למעלה בבהמה גסה עד כדי אחיזה ד' אצבעות אבל בעוף ובבהמה דקה כפי אומד הדעת. למטה בשור הגדול כדי שישעיר. לכתחלה אין לשחוט בגבול השחיטה עיקור שעקר הוושט או הגרגרת שחיטתו נבילה. ובפ' כיסוי הדם המעקר פטור מלכסות ופטור מאותו ואת בנו. ואף לעוף יש עיקור ובפ' מפנין אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגול לכבשינה לכרעיה בארעא או נידל להו דילמא אתי למיעקר להו לסימנין בפ' השוחט (דף כח) שחט הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשרה בעוף נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט שחיטה פסולה שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין יודע אם קודם שחיטה נשמטה או אחר שחיטה נשמטה. זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ובפ' אלו טריפות (דף נד) שמוטה ושחוטה כשירה שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה אר"נ לא שנו אלא שלא תפס בסימנין אבל תפס בסימנין ושחט איפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ושרי. בפ"א דשחיטת חולין לא בדק הסימנין לאחר השחיטה טריפה במתני' תנא נבילה ואין לבדוק בעוף להשים הנוצה בתוך פי העוף שמא יקרע הסימנין או לפעמים לא נשחט הרוב והנוצה יוצאה הילכך השוחט בהמה וחיה ועוף צריך לבדוק אחר השחיטה. השוחט צריך לברך קודם השחיטה בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה ואם לא בירך אינן מעכבות. אלא לא ישחוט לכתחלה כדמשמע בתוספתא דריש תרומות חרש שוטה וקטן אפילו בדיעבד אם שחטו אסורה ואם שחטו ואחרים רואין אותן מתחלה ועד סוף כשירה. בשלהי לולב הגזול קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו שחט ופגע בנקב או פגע בנקב ושחט מחמרינן ופסלינן. שחיטת נכרי נבילה ישראל מומר לע"ג אסור לאכול משחיטתו. מצא תרנגולין שחוטין באשפה אסורין.