הרוקח רל

שעח הלכות ראשון ראשון בטל חילוקים

במסכת שבת בפרק במה אשה (דף סה) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי ומייתי לה בבכורו' בפ' מעשר בהמה ומסקנא גזירה שמא ירבו נוטפין על הזוחלים ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כדאמרינן בפ' בתרא דע"ז (דף עג) המער' יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. אעפ"י שיין נסך שנתנסך לע"ז אסור מן התורה אלא לפי שיין נסך נופל טפין טפין בטל אבל היכא דנפיש כטיפת מי גשמים לא כמתרץ בפ' בתרא דע"ז (דף ע"ג) גבי צינור וחבית נקוט כלל זה בידך דבר שדרכה בכך לא שייך למימר ראשון ראשון בטל הילכך לגבי מקוה לא שייך ראשון ראשון בטל ובשלהי נדה גבי דם תבוסה חכמים מטהרין שראשון נפסק ואפי' ר' יהודה לא מטמא אלא מינו משום אין דם מבטל דם אבל כשאינו מינו מודה והא דיין נסך בטל לעניין איסור הנאה אבל לשתייה אסור ככל איסורין שבתורה דבנותן טעם אסור דומיא דזרוע בשילה, ובפ' כיסוי הדם (דף פ"ז) ובזבחים בפרק התערובת דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם ונתערב דם ביין רואין אותו כאילו הוא מים ולא אמרן אלא דנפל מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל. ואמר רב פפא לעניין כיסוי הדם אינו בטל אבל לעניין קדשים לא שיכול להביא כפרה מן המובחר בפרק ב' דסוטה דם ציפור שיהא ניכר לרבנן ברביעית משערינן במנחות בפרק ב' מידות ובנזיר בפרק ג' מינין (דף לח) מאחר דמצותו בכך לא בטיל ובריש מכו' ג' לוגין שנפל לתוכן קורטוב יין מראיהן כמראה מים כל דבר שעל ידי רוב אוסר או על ידי מראה הוי כרוב שייך למימר שאותו דבר בטל על ידי ראשון ראשון ולא בא לידי צירוף אבל ג' לוגין במ' סאה לעולם הן מיעוט מה לי על ידי עירוי מה לי בבת אחת וכן קורטוב יין זה נוסחי מס"ע של מורי ה"ר שמחה ז"ל

שעט דין חפיפה בפ' מרובה (דף פ"ב) עזרא תיקן שתהא אשה חופפת וטובלת ופרכינן דאורייתא הוא את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו אמרי דאורייתא לעיוני דילמא מיסרך אי נמי דילמא מאוס מידי' והוי חציצה ואתי עזרא ותיקן חפיפה ואמר רב אשה לא תחוף לא בנתר ולא בחול נתר מיקטיף וחול מסריך בנדה (דף סו) דרש מרימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה מאי טעמא קרירי משרי מזייה. ואמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה ובמה מחלוקת בזמן חפיפה לרב הונא אשה חופפת אפי' אחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שני ימים טובים של אחר השבת פי' אילו לא הוה סלקא חפיפה חמשה ימים קודם טבילה לא הוו שרו לה למוצאי שני ימים טובים של אחר שבת ומוצאי יום טוב לא מצי חייפא כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בליל טבילה מתוך שמהומה לביתה לא חייפא שפיר ורב חסדא פליג שכן לא דנין אפשר משא"א דהתם מוכרח להיות קודם טבילה ד' ימים מיהו לא התירו אלא למוצאי ב' ימים של אחר השבת מפני מצות עונה דאי איפשר למיחף ביום שלפני טבילה משום יום טוב אבל בחול דאיפשר צריכה לחוף קודם ליל טבילה ורב יימר סבר לא שנא ימים טובים חופפת ד' ימים קודם טבילה וטובלת יום רביעי אבל לא ליום חמישי דשפיר טפי למיחף בליל טבילתה למוצאי יו"ט מלהרחיק יום טבילה מיום חפיפה ה' ימים אבל ד' ימים שפיר טפי להתרחק ממה שתחוף בליל טבילתה דרש מרימר הילכת' כרב חסדא וכדתריץ רב יימר. פי' כחומרי תרווייהו כרב חסדא דלא שרי להתרחק אלא בימים טובים ולא בימות החול וכרב יימר דאפי' בימים טובים לא שרי אלא לטבול ביום רביעי לחפיפה ולא יום חמישי ורבין שלח באגרתי' משמיה דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה דהא בעינן סמוך לחפיפה טבילה ואוקי רבא אמורא עליה ודרש כדשלח רבין באיגרת הא פליג אכולהי וסביר' ליה אפי' היכא דלא