הרוקח רכט

ואי מקריב לגבי דוול' דקאתי מכח דגברא נוטלין הימנה לידים ואי בזיע דוולא בכונב משק' מילף לייפי ומטבילין בה את הידים דווקא ידים אבל כלים לא קשה לי מן התוספ' בפרק א' דמקואות כל מקום שאדם טובל בהן ידים וכלים טובלין בהן אין אדם טובל בהן ידים וכלים אין טובלין בהן על כן נראה לי הא דאמר רבא אי בזיע דוולא בכונס משקה מטבילין בה את הידים הוא הדין לכל טבילה והא דקאמר מילף לייפי ליה לומר שאפילו אין בארית' שיעור מקוה מנהר משלימין לפי שהן מחוברין לנהר אף על גב דאין נצוק חיבור היכא שתמיד עולים המים חיבור וכן מים העולים מן הנהר על ידי הדלי ויורדים נאריתא מילף לייפי וכיון דבזיע דוולא בכונס משקה בטל ליה מתורת כלי ואינו פוסל את המקוה והמים שבתוך הדלי כשרים להטביל בהם כי אין צורך כאן נקב גדול כשיעור עירוב מקואות לפי שהמים צפין על שפת הדלי מיכן ומיכן והיינו חיבור כיון דבזיע דוולא והכי תנן בפרק ח' מחט שנתונה על מעלות והיה מוליך ומביא כיון שעבר גל טהור' אעפ"י שהמים מגיעים שם על ידי קטפרס שהרי כשנחי' אינם מגיעים. וקבלתי ממורי רבינו יצחק שהשאיב' כולה כשירה וכן פיר' מפיו בפרק המוכר את הבית גבי צינור וראי' מפסחים ומים נמי לא אמרו אלא ברביעית דחזו להטביל בהן מחטין וגם מקוה שהניחו ריקם ומלאו ומצאו מלא כשר שספק מים שאובין למקוה כשר ודרש' דתורת כהנים יכול מילא כתיפו אסמכת' הוא על כן אני אומר המים העולים מן הנהר בכלים קטנים על ידי גלגול ונקובים בכונס משקה ובאים למרחץ במרזב שאינו עשוי לקבלה ויורד לבנין לבנים או אבנים במחובר לקרקע הרי הם מחוברים וכשרים לפי ראות עיני עד כאן דברי הרב:

הנני הקטן משיב על דברי הרב דתנן בפרק ו' דמקואות השידה והתיב' שבים אין מטבילין בהן אנא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד והיינו טעמא במקוה בפרק ה' העבירן על גבי כלים או על גבי ספסל רבי יהודה אומר הרי היא כמות שהיה רבי יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל פי' אף על גב שמחובר למעין פסולין. ופירש בערוך בערך ספסל אינו טובל על גבי ספסל שהוא בתוך המעין שיהא כאלו לא טבל הכלי זהו כמו העבירו על גבי בריכה והפסיק המעין ונשארו המים של בריכה הרי הוא כמקוה אם יש שם מ' סאה מטבילין בהן אבל העבירו על גבי כלים פירוש שהם נקובים או על גבי ספסל רבי יוסי אומר הרי היא כמקוה לטהר באשבורן ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל ותניא מעין היורד לכלים ומן הכלים לבריכה ראשונים פסולים שהן שאובין ובריש פרק ה' דמקואות מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול פירש השוקת שהוא כלי ובפרק א' דיבמות (דף ט"ו) מעשה בשוקת בירושלים והיתה נקובה כשפופרת הנוד ופירש"י אבן חלולה וקבועה מעיקרא וצינור מים מקלח לתוכה וצא היתה מחזקת מ' סאה אבל מי צינור דהוי חיבור משלימין למ' סאה נעשין על גבה טהרות ומטבילין לתוכה שחקקה ולבסוף קבעה ותניא קסטלון המקלח מים בכרכים אם היה כשפופרת הנוד אינו פוסל את המקוה פירוש שנקוב בתחתיתו כשפופרת הנוד שאין המים מתערבין בו אין כאן שאיבה ואינו פוסל ואם שאין הנקב גדול כל כך שמתעכבין בו קצת הוי שאיבה ופוסל. והא דאמרינן במס' מקואות בפרק ב' הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין. משמע אם הם שקועים אינן שאובין מאחר שהמים צפין עליהם. וכן גבי גיסתר' נמי אם היו צפין על גביו כל שהוא טהורין בתוספ' קומקמוס שהוא מלא כלים והשיקן למקוה אפי' כל שהוא פי' נקב כל שהוא כלים שבתוכו טהורין מטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד שקומקמוס שלם בלי נקב מלמטה לא עלתה לו טבילה למה שבתוכו אלא אם יש בפיו כשפופרת הנוד וכן נקב שבדופן המפסיק בין המקוואות צריך כשפופרת הנוד אבל אם מים צפין על גביהן אין צריך רק שצפין הוי חיבור וזה מקוה ששואב מן הכלים קטנים ובין דרך סילונות בכלי אבן אין מטבילין בתוכן: