הרוקח רכח

דפסילי בטבילה וג' לוגין שנפלו במקוה חסר קיימא לן בפרק א' דתמור' (דף י"ב) כיוסף בן הונא בשנים ובשלשה כלים פוסלין בד' וה' אין פוסלין את המקוה דסתם לן תנא בפרק א' דתמור' כוותיה ואין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון הכלים כדאמרינן בגמ' וקי"ל מקוה שהשאיב' במשיכ' כשר בפרק א' דתמורה כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שאיב' שהמשיכ' כולה טהורה היינו בקרקע המשיכ' בארץ להבלע נתבטלו אגב קרקע וכשנמשכו לגומא נעשות כאלו באות מלחלוחי' הקרקע אבל לא על גבי רצפת אבנים ורפין לא נתבטל' תורת השאיב' וקי"ל משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי בגיטין ובפרק הבא על יבמתו ואיהו קאמר בפ' א' דתמור' בסופו רבי אליעזר בן יעקב אומר מטהרת ברביי' ובהמשכה הא קי"ל בפ' א' דעדיות ובפ' א' דשבת ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אם חסר' מארבעים סאין אבל שלם אינו פוסל. בפרק ב' דמקואות מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' יהושע אומר מטבילין במים ובטיט באיזה טיט אמרו שהקנה יורד בו מאליו ואם היו בו מים על גביו טובל במים ולא בטיט ובפרק ב' דזבחים משמע טיט שאין פרה שוח' לשתות ממנו אף למקוה פסול' על כן אין לאשה לטבול במי אגמים שלא תכניס רגליה בטיט ואם הטיט צלול אפילו דבוק בבשר' אם אינה מקפדת אינו חוצץ אבל אם מקפדת חוצץ אף במיעוט כרבי יצחק שגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. והא דתניא הדם והדיו והחלב יבש חוצצין פי' מפני שמקפיד וכן איתא בתוספ' הדם והדיו והחלב ושרף תותי' ושקמ' ותאנה לחים אין חוצצין ושאר כל השרפים אפילו לחים חוצצין דקפדי אינשי ובזבחים בפרק כל הפסולים (דף ל"ה) שבח לבני אהרן לח אינו חוצץ שאין מקפידין וכן במיעוט שערו המקפיד כדאי' בפרק במה אשה (דף נ"ז) והא דאמרינן בפ' בת' דנדה (דף ע"ז) אשה לא תטבול בנמל הטעם משום דבעית' מבושת בני הספינות ולא טבלה שפיר והיינו דאמר עלה במס' נדה אבוה דשמואל עביד לבנתי' מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי לפי שהיו טובלות בנמל עשה מחיצות של מפצי לצניעות שלא יראו אותן בני הספינות ויבעתו מבושתם ולא יטבלו כראוי ומקוואות ביומי ניסן בפ' בתרא דבכורות ובשבת במה בפרק אשה (דף ס"ה) סבר לה כרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת. שמא ירבו נוטפים על הזוחלים והוו ליה שאובים ונפסלו לטבול בהם דרך זחיל' ונפסלו שאובין בכל ענין ותנן הנוטפין כמקוה דדינו באשבורן ולא קיימא לן הכי אלא כשמואל דאמר בבכורות ובשבת (דף ס"ה) נהרא מכיפיה מיברך מסלעו בלא ריבוי ובבכורות משמע לחכמים פרת שמימיו פרין ורבין ובשלהי פ' סדר תענית (דף כ"ה) אין לך טפה שיורד מלמעלה שאין שני טפיים עולה למעלה כנגדו ואז סילוני נהרות עולין מהן לנהרות קטנות יש לחוש לרביית נוטפין כדמשמע במס' פרה המים המכזבין פסולין. בפרק בתרא דנדה ובפרק במה אשה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן הוא כל ימות הקיץ שהשלג יורד על ההרים הגבוהים כמו בפרק א' דתענית תלג' לטורי לא והנהרות יגדלו על ידי מטר שבימות החורף כי אם מחמת עיטור שלגים בקיץ כמו והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר שמא ירבו נוטפים על הזוחלים וירבו עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול לילך מתחלתו. פי' התוספת שנתרחב אינו ממימי המעין אלא ממי המקו' שריב' על המעין ואינו יוצא מדרך תהלוכו ואינן מתערבין כמו בבראשית רבה ואל תתמ' שהרי הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערבין הלכך מקום הלוך המעין מתחילה מטהר בזוחלין כדין מעין אבל מה שנתרחב הם מי מקוה. ואינו מטהר אלא באשבורן וגם שמואל חושש לרביית נוטפין ולא יוכלו להגיע לאמצעיתו מקום שהלוך הנהר מטהר דרך זחיל' אבל מה שנתרחב מחמת רביית נוטפין אינו מטהר אלא באשבורן. וכלים הקבועים בגלגל הא דתני' העולים באנטוכיא פוסלין את המקו' כמו בויקר' רבה בסופ' רמי כגילגלא דאנטילי' מתרוקן ומתמל' ומתרוקן ומתמלא והא דאמרינן בשחיטת חולין בפרק כל הבשר אמר רבא האי ארית' דדלאי אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא.