הרוקח רכז

בכרכים אם היה נקוב כשפופר' הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה ותני' היוצא לתלמי ומן תלמי לבריכה ראשונה הרי אלו פסולים מפני שהן נשאבין פי' תלמי הוא כלי כיצד עושה נוקבו מעט פי' לבטלו מתורת כלי. ירושלמי דאמר בפרק אמר להם הממונה בן קטין עשה שנים עשר דדים לכיור שלא היו בו אלא שנים אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו פוסלין בלינ' ונעשו דדים זה על גב זה ביום מרוב' של תמיד העליון משום כלי פתוח, ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלים אמר ר' יהושע בן לוי אמר המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרימונים ר' שמעון בן ברסנא בשם ר' הא הים בית הטבילה לכהנים היה והיה לרחיצה לכהנים ולאו כלי הוא כדרבי יהושע בן לוי אמת המים מושכין מעיטם והיו רגלי השורים פתוחים כרימונים נמצ' אם לא היו פתוחים כרימונים לבטל תורת כלי כמוציא רימון לא היתה טבילה מועלת וכשהמים עולים דרך סילונות למרחץ ונופלים בכלי אבן גדולה כקוב' הוה לי' מים שאובין ואין טובלין בהן ששאיב' פוסל בכלים אפי' לא מקבלי טומאה כמו כלי גללים כלי אבנים שאין להם טומאה אפי' מדברי סופרים פוסלין את המקוה משום שאיב' כדאמר בפרק א' דשבת (דף י"ג) גבי שמונה עשר דבר דתנן המניח כלים תחת הצינור ובריש מסכת מקוואות בפרק ד' (דף ס"ב) אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים ואפילו כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה פוסלין את המקוה משום שאי' וכן נמי כלי המחזיק אפילו כמה מקוואות וכן כלי מתכות אפי' מחזיקו' יותר מכורים יש תורת כלי עליהם דדוקא כלי עץ דאיתקש לשק אבל שאר כלים אפילו גדולים מקבלים טומאה כדאמר בשבת בפרק רבי עקיבא (דף צ"ו) ובמנחות בפרק שתי הלחם (דף פ"ד) ובשילהי חגיגה גבי שולחן דהא ים שעשה שלמה של מתכות נחושת היה ומקשי בירושלמי דיומא ולאו כלי היה והוצרך לתרץ פתוחים כרמונים היו וביטלו מתורת כלי רימון יותר מב' אצבעות חוזרו' למקומן ולא היה הים משוקע במים על כן שהיה נראה כלי הוצרך לנקב רגליהם כרימון אבל דבר המשוקע במים כגון ספינה או כלי צריך לנוקבו כשפופרת הנוד כדתנן בפרק ו' דמקואות (דף ס"ג) השיד' והתיב' שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן הוו כשפופרת הנוד. כל כלי שעשוי לקבלה פוסל. בפרק ד' דמקוואות המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לזבז פי' שפה פוסל את המקוה ואם לאו. אינ' פוסל' ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה ומייתי לה בפרק המוכר את הבית (דף צ"ה) יש לפרש צינור שעשוי לקבל' שמוקף מג' רוחות אבל אם נפרץ משני צדדין כשר דדמי להא דפרק ד' דמקוואות סילון שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבל' ותו תנן התם החוטט בצינור לקבל צרורות היו צרורות מתחלחלין לתוכו פוסלין את המקוה ירד לתוכו עפר ונכבש כשר פי' שנתחזק העפר במים כמו במסיל' כבוש כשר הצינור ואינו פוסל. בתורת כהנים בפרק מקוה אילו נאמר מקו' מים יהי' טהור יכול אפילו מילא בכתף ועשה מקוה בתחל' יהיה טהור ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בה תפיסת ידי אדם יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ת"ל בור אי בור יכול אף בור בספינה יהא טהור תלמוד לומר מעין מה מעין שעיקרו בקרקע אף כל הרי אם מילא בכתפו ועשה מקוה לכתחיל' דפוסל את המקוה. ובתוספת' דמס' מקוואות בפרק ב' מקוה שהניחו ריקם ובא ומצאו מלא טהור מפני שהוא ספק מים שאובים למקוה ואי כולו שאוב דאורייתא והיכי מכשירים ספיקא דאורייתא. והכא בכולו שאוב קמיירי מדקתני שהניחו ריקם ולא קתני שהניחו חסר. אלא מדרבנן כולו שאוב פסול ובב"ב בפרק המוכר את הבית (דף ס"ו) שאני שאיב' דרבנן. ובפרק א' דפסחים אמרינן משקה בית מטבחים בכלים טמאים בקרקע טהורים כי איכא רביעי' להטביל בהן מחטים וצינורות וסתם משק' בית מטבחיא שאובין הן וכמו אם הם רביעית כשירין להטביל בקרקע מחטין כך אם הם מ' סאה כשר בקרקע מן התורה אך מדרבנן פסולין וג' לוגין מים שאובין גזרו אטו כלים