הרוקח רכו

ואינו מסירן בשעת הטבילה כי גדול שער או הציפורני' אינו חוצץ כדאמר במסכת מקוואות ומייתי לה בבהמה המקשה כל ידות הכלים שעתיד לקוצצן מטביל עד מקום המדה דברי רבי מאיר. זחכמים אומרים עד שיטבול את כולן אלמא אין העודף חוצץ מיהו אם נקרש הטיט אין צריכה לגלח אם היא רוצה. אם אירע טבילת' בחולו של מועד יכול' להסיר בסכין או על ידי גוי' במספרים ואם תחוב בבשרה עץ ואין יכול' להסיר כולו או מקצתו בתוך הבשר שנינו במס' מקוואות חץ שהוא תחוב באדם בזמן שנראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו ובתוספ' חץ שבירכו רבי יהודה אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ חוצץ אם קרם עליו העור דברי הכל חוצץ. וכן נראה מין כינים שדבוקים בבשר ונושכין בעור במקום שער ונדבקין בחוזק בבשר שצריך להסירן על ידי חמין ולגורדן בציפורן למטה בעת הטביל' אבל אם אינו יכול להסירן הוי כטיט שתחת הציפורן או בצק מועט שאינו מקפיד ואינו חוצץ אבל בטבילה הם מסירין משום חומר' פר"ח גם בטבילה אינו חוצץ דבר תורה כדאמר בפרק הערל (דף ע"ה) נכרית מעוברת שנתגייר' בנה אין צריך טבילה ופריך הא רובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן ולא פריך הא מיעוט' חוצץ דבר תורה אפי' אינו מקפיד ובפרק אלו קשרים (דף קי"ד) רבב שעל המרדעת חוצץ עד כסלע אבל בציר לא. וכן נראה אם בשר נגע ביורה או בקדירה ונתפחמ' בבשר מעט זה אינו קפיד' אע"פ שמעט נדבק לבשר כהא דתני' בתוספ' קומקמוס מלא פחמים והטבילו טמא פי' השחרורית לפי שהוא מקפיד אבל דבר מועט אינו חוצץ דדמי להא דאמר בזבחים (דף צ"ח) דם שעל גבי הבגד חוצץ ואם היה טבח אינו חוצץ וכן מוכר רבב אינו חוצץ אמר רב' טבלה ועלתה ונמצא עלי' דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבל' אינה צריכ' לחזור ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולטבול. איכא דאמרי יום סמוך לחפיפה אינה צריכה לחזור ולטבול והא דאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טביל' התם מיירי שלא טבל' סמוך לחפיפה אי נמי לטהרות אבל לבעלה יש להקל אי נמי לטהרות מיירי בלא חפף לעין כדאית' בירושלמי בפ' כל שעה נדה חופפת וטובלת כהנת אינה חופפת לפי שרגיל' ותדיר' בטביל' לא הצריכו' חפיפה נדה כהנת חופפת שלא תחלוק בין נדה לנדה לרבי' תם נראה דאין שייך כי אם בראש ולא בבשר והתם מיירי בגוף ולא חפף לכך צריך ברי לי ובפרק בת' דנדה (דף ס"ו) ובראש שחפף וחפיפ' בראש לא תחוף אלא בחמימי אבל בקרירי לא תחוף בנתר בחלק (דף צ"ה) אבישי הוה חייף רישיה נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. בפרק משילין (דף ל"ה) לא יחוף ראשו באדמה

שעז שאל הר"ר אלעזר בר שמואל מוורנא

גלגל המגלגל במי נהר ובגלגל קבועים כלים קטנים נקובים בכונס משקה וכשהגלגל מתגלגל כגלגל ריחים מתמלאים הכלים קטנים ושופכים במרזב שאינו עשוי לקבל' ויורדים המים לבנין לבנים המחוברים לקרקע והולכים המים בסילונות בתוך עובי חומת המרחץ של אבנים וכלי אבן גדולה עומדת במרחץ ומקבלת אותם המים העולים ויוצאי' מסילונות שהיה באבן שהיו יכולין לרחוץ ג' בני אדם שהיה נקוב' גדול' אם יכולין לטבול באותו אבן או לא. נראה לי אלעזר הקטן לפר' ההלכו' תחל' ומשם תצא תורה בתוספ' דמקוואות בפ' ד' מים העולים מן הנהר באנטיליא פוסלין את המקוה פי' אנטיליא הוא כלי אנטיל חזקת הבתים ובויקר' רבא בפרשת אשרי משכיל אל דל בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל אנטילי' דמתמל' מתרוקן ומתמלא, פירו' גלגל שמשימין הבנאים על הבנין כשהבנין גבוה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשין למטה וקושרין בשני ראשין שני כלים ושני אנטילים מלא עולה והריקן מתרוקן ויורד וחוזרין חלילה וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד כך מים העולים באנטיליא פוסלין את המקוה מפני שהן מים שאובין. ותניא קסתכלין המחליק מים