הרוקח רכג

טהור פירוש החמין מעבירין השחרורית הסלין של גת ושל בד חיצון צריך לחטט ודפין צריך לנער

שעג ענייני חציצה בפ' א' דסוכה (דף ד) ובפרק קמא דעירובין חציצין דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. במים במי מקוה. כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהם. וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. ורחץ את בשרו את הטפל לבשרו ואיזה זה שער. בזב כתיב ורחץ בשרו במים. וכתיב ואיש אשר תצא ממנו, שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו ורחץ בגימטריא כל גופו עולה בהם ורחץ במים בגימ' ובארבעים ומ' סאה. ורחץ בשרו במים. בגימ' בלא חציצה בין בשרו ובמים. חציצה פוסלת בין בבשר בין בשער. בשלהי פ"ח דמקוואות האשה ששימשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כיבדה את הבית כאלו לא טבלה פי' לא קינחה את הזרע באותו המקום חוצץ. תוספתא ר' שמעון בן שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ לכך סמך שכבת זרע ורחץ במים. בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כאלו לא טבל. ולכשיטיל מים טמא ר' יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור לכך אמר והיה לפנות ערב ירחץ במים דאי אפשר שלא ישתין קודם. ואיתא בפרק א' דשחיטת חולין נתנה שערה בפיה קפצה ידה קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה. האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים. פי' במקום שאוחזין בהן חוצץ. ר' ישמעאל אומר ירפה שיבאו בהן המים ואמרינן בפ' בתרא דנדה בפ' תינוקות (דף ס) אמר רבה לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה נהי דביאת מים לא בעינן ראוי לביאת מים בעינן ונר' מסתמא גבי בשרו מקפיד כל שהו. בפ' ט' דמקוואות אלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. בפ' במה אשה (דף נז) תניא חוטי צמר חוצצין חוטי פשתן אין חוצצין. ר' יהודה אומר של צמר כשל שער והא דאמרי' חוצצין בראשי הבנות אבל לא בצואר שאין האשה חונקת את עצמה. קלקלי הלב וזקן בבית הסתרים באשה חוצץ. לפלוף שחוץ לעין בפ' בת' דנדה אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש שמתחיל לירק חוצץ. אמר שמואל כחול שבעין אינו חוצץ שעל גבי העין חוצץ. ואם היו עיניה פורחות אפי' שעל גבי העין אינו חוצץ וגלד שעל גבי המכה חוצץ. בפ' תינוקות אמר רמי בר חמא הני ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי מיכן ואילך חייצי. והרטייה שעליה חוצץ בתוספתא הקרום שעל גבי המכה והקשקשין שע"ג השבר והשירין והנזמין והקטלאו' והטבעו' חוצצין. שרף היבש חוצצין רפויין אינן חוצצין. בתוספ' סם יבש שעל גבי המכה והכחול שבעין הרי אלו חוצצין. הדם והדיו והדבש והחלב ושרף תאנה ושרף השקמה ושרף החרוב יבישין חוצצין לחין אין חוצצין ושאר השרפים בין לחין בין יבשין חוצצין. מפני שהן שעף. לכלוכי פירות והכחול שחוץ לעין הרי אלו חוצצין. גילדי צואה שעל בשרו חוצץ ובצק שתחת הציפורן והמלמולין וטיט היון והבצק על הצפורן אפי' כנגד הבשר הרי אלו חוצצין לא יטביל באבק שעל גבי רגלו פי' צריך לגרד רגליו קודם טבילה. בקידושין בפ' א' מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת דבעינן מקום הראוי לביאת מים. על כן צריכה אשה לנקר בין שיניה קודם טבילה. ורחץ בשרו במים את כל בשרו הטפל לבשרו. זה שערו. א"ת כל בשרו בגימ' לשערו המקפי"ד עליו

שעד דין חפיפה בפרק תינוקות ובפרק א' דעירובין ובפרק א' דסוכה אמר ר' יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ אינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על הרובו שאינו מקפיד שיחוץ משום רובו המקפיד ועל מיעוט המקפיד משום רובו המקפיד. הילכך מדרבנן אפי' נימא אחת ומקפיד חוצץ. ומשמע ביבמות בפרק הערל כל שערו אפי' אינו מקפיד חוצץ. והא דאמר ר' יוחנן נכרית שטבלה בנה שבבטנה אין צריך טבילה משום דהיינו רביתיה. ובפרק תינוקות בפרק בתרא דנדה אשה לא תחוף בנתר דמיקטף. ולא בחול דמסמך ולא במים קרים דמסרכי מזיא. פי' נדבקים