הרוקח רכב

טמא. כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעטת. פי' בין אבן בין עפר ופסולה. מטהרין את המקוה העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב. פי' אם בתחתון יותר ממ' סאה ובעליון אין בו משיק ע"י סילון חרס או של אבר. שלא יהא כפוף מד' צדדין ואז יוכל לטבול אף בעליון. כיצד יעשה שלא יהו שאובין והמקוואות יהו כשירין מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שמתמל' מים מושכן ומשיקן אפי' אם היה כחוט השער נוגעין דיו. שהם כמו מקוה אחד. כיון שהצינור ראשו אחד בתחתון וראשו השני בעליון. אבל אם התחתון מן העליון אין צריך כך אלא ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירד לתחתון מ' סאה וכן הרחוק אין בו מ' סאה וזה שלפניו יש בו ממשיך מזה לזה וטובל. תניא מטהרין את המקוואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד הוא עושה מניח סילון של עץ ושל עצם ושל כלי זכוכית ומניח ידו תחתיו עד שנתמלא מים זו מושכן ומשיקן אפי' כשערה ודיו. ואם נכפף הסילון כל שהו פסול. בד"א בזמן שהיו זה על גב זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רבוכה מיכן וסילון של רבוכה מיכן וסילון אחר באמצע ומשיקן וטובל בו הרי במתניתין של חרס ושל אבר ובברייתא של עץ ועצם ושל זכוכית ש"מ יכול לעשות ממה שרוצה, ובלבד שיהו בד' רוחותיו רבוכות של עץ חור של אילן. היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. מיכן משמע מקוה שלם שיש בו מ' סאה כל מה שאתה נותן לתוכו מים שאובין אינו פוסל וכשר. כותל שבין בני מקוואות שנסדק לשנים מצטרף. פי' אם נפרץ מקצה לקצה. בפרק ז' אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק. פי' מכשירין מקוה חסר ג' לוגין ונפל שלג לתוכו והשלימו כשר. בתוספת' עגילי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ר' יהודה אומר אין מעלין. ומודה רבי יהודה שהוא מביא נרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טהורין בין טמאין מי כבשים ומי שלקות ותמד עד שלא החמיץ פי' מי כבשים שכבשו בהן ירקות ופירות הוו כמים ג' לוגין לפסול את המקוה אבל שאר משקין ומי פירות ציר ומורייס ותמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים אין מעלין כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל מהן סאה בתוכו לא העלהו היה בו מ' סאה ונתן סאה ונטל סאה כשרה. הדיח בו סלי זתים סלי ענבים ושינו מראיהן כשר ר' יוסי אומר. מי צבע פוסלין אותו בג' לוגין ולא בשינוי מראה ונפל לתוכו יין ומוהל ושינו מראיהן פסול. כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים דווקא בגשמים ולא למלאות בכתף. אבל מקוה שיש בו מ' סאה ונפל בו יין ומוהל ושינה מראיו אין טובלין בו. וממלא בכתף עד שיחזרו למראית מים וטובל ג' לוגין מים ונפל לתוכו קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו בפ' א' דמס' מכות (דף ד) ובפ' א' דשחיטת חולין (דף כו) המסקנא הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן למעלה מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן. בתוספ' הטביל סל ביורה גדולה טמאה שהמים מקלחין כיצד הוא עושה מורידה לתוך פיה והופכה ומעלה דרך שוליה פי' שלא יהו בה מים שאובין. וכן כר וכסת ויורה. הטביל בו את המטה אעפ"י שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה. מפני שהמים מקדמין פי' כבר עלתה טבילה למטה במים מיכן אשה צריכה ליזהר שלא תטבול באגמים או במקוה שיש בו טיט עב פן תשקע רגלה בטיט עב שאין פיה שוחה ושותה מהם כדמשמע בפ' ב' דזבחים ולא עלתה לה טבילה שהאשה מקפדת ואמרי' בפ' א' דעירובין (דף ו) ובפרק א' דסוכה (דף ד) גזרו על מיעוטו המקפיד ואיתא בפרק במה אשה לענין שער דטניפן מקפדת. בתוספתא הקופץ למקוה הרי זה מגונה. הטובל במקוה פעמים הרי זה מגונה. האומר כבוש ידך עלי הרי זה מגונה. ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. בתוספת' קומקומוס שהוא מלא פחמין והטבילו טמא. פי' שהשחרורית חוצץ שמקפיד עליו ומיכן סכין מלא חלודה אין להטבילו אם לא ישפשף במשחזת. כמו קומקומו' שיפשפו הקומקומוס או העבירו בחמין