הרוקח רכא

הראשון אבל מד' אין מצטרפין. ואמרי' בפרק ג' דברכות (דף כב) ט' קבין מטהרין בשפיכה עליו ולא שיבא בהם בהמים. תניא בא ראשו ורובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור ראשו ולא רובו טמא בפ' ד' המניח כלים תחת הצינור פוסלין את המקוה אחד השוכח ואחד המניח כדאיתא בפרק א' דשבת המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה פי' כמו שפה סביב פוסלת דהוי מים שאובין. ואם לאו אינה פוסלת. ואם להדיחה מלכלוכה אפי' יש לה לבזבז אינה פוסלת תניא להדיא שלמו מ' סאה טובל בהם. החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא. מאחר שחטט עד שלא קבעו ועשה גומא לקבל צרורות פסול היו צרורות מתחלחלים לתוכו פוסלים את המקוה אעפ"י שצרורות בגומא אבל ירד לתוכו עפר ונכבש כשר מאחר שנתחזק העפר לתוכו אינו פוסל המקוה. סילון שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו פוסל שלא נעשה לקבלה. תניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. פי' שחקק בו גומא לקבל צרורות. אבל צינורות שלנו שפתוח מב' צדדין. ואינן עשוין לקבלה אינו פוסל מים שאובין ומי גשמים שמתערבין בחצר ועל מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר. פי' אם כ"א מי גשמים וי"ט שאובין כשר שהמשיכן עד שלא יגיעו למקוה ונתערבו וידוע שנפל לתוכו מן הכשרין עם מה שהן בהן מ' סאה ועדיין מים שאובין ג' לוגין לא נפלו ואם רוב מן הפסול או מחצה פסול. תני' רבי אליעזר בן יעקב גג שיש בראשו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף ונותנין לתוכו י"ט סאה וסוכרן ומערבן בחצר. היו מ' סאה ונפסקו כשרין ואין מטבילין בתוכו לפי שאין מטבילין באויר. היה ראשו נוגע בארץ מטבילין בכיפה. תניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין. השוקת שבסלע אינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחיברה בסיד פוסלת את המקוה. ניקבה ואינה יכולה לקבל מים כשירה. פי' דלית ליה קיבול בפ' א' דיבמות (דף טו) תניא קסטלי המחליק מים לכרכים אם היה נקב כשפופרת הנוד אינה פוסלת את המקוה. בפ"ה המעין שהעבירו על גבי השוקת פירוש שהיתה כלי של סלע ומן השוקת לבריכה פסול. העבירן על גבי הכלים או על גבי הספסל לרבי יוסי הרי הוא כמקוה לטהר באשבורן ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. הזוחלי' כמעין והנוטפין כמקוה רבי יוסי אומר כל המים מטהרין בזוחלין. גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין. תניא גממיות שעל פי המקוה וכן מקום פרסות רגלי בהמה אם היו מעורבות כשפופר' הנוד מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהן. בפ' ו' כל המעורב למקוה כמקוה. חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן. פי' אעפ"י שאין בהן כשפופרת הנוד. דלי שהוא מלא כלים והטבילן הרי אלו טהורין. ג' מקוואות בזה כ' סאין ובזה כ' ובזה כ' מים שאובין והשאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו בהן ונתערבו המקוואות טהורין והטובלין טהורין. היה השאוב באמצע אז הטובלין והמקוואות כמו שהיו. הספוג והדלי שהיו בהן ג' לוגין מים שאובין ונפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא ג' לוגין מים שנפלו פי' אם היו שאובין בכלי. התיבה והשידה שבים אין מטבילין בהן פי' כשעומדין בים אם לא יהו נקבים כשפופרת הנוד ואם היה שק או קופה מטבילין בהן כמו שהם מפני שהמים מעורבין פי' ואין צריך לנקבן. אם היו נתונים תחת הצינורות אינן פוסלין את המקוה פי' כשאר כלים המונחים תחת הצינור שאין המים כשאובין ומטבילין אותן ומעלין אותן כדרכן פי' אע"פ ששוליהן למטה אינן חשובין מים שאובין אע"ג דתנן הכרים והכסתות שהגביה שפתותיהן למים המים שבתוכן שאובין. אלא מעלן דרך שוליהן. כאן מעלן כדרכן. גיסטרא שבמקוה והטביל בה הכלים. פי' שסתומה למעלה מן המים טהרו ולא חשיבי שאובין. ואם המים צפין עליה כל שהן הגיסטר' והכלים טהורין. עירב מקוואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן דרוש כך רחב הנקב כדאיתא בחגיגה (דף כא) וביבמות (דף טו) תניא ב' אצבעות בינוניות על כל אדם. ולא מד' של טפח פי' בזוטרתי חמשה באצבע שאצל הגודל. ספק אם יש בו שפופרת הנוד טמא. תניא כל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו