הרוקח רכ

ולובשין לבנים בערב ראש השנה שהן זכאין בדין. קנה כלים. ירושלמי אפי' שחקים כאינו חדשים לו צריך לברך. ולומר זמן רשות כההיא דפ' בכל מערבין אפי' אקרא חדתא שהיא חשובה עליו וכן על שמן שבא"י מברך בורא שמן ארצנו דחביבא ליה בפ' כיצד מברכין (דף מב) וכבן זומא כשראה אוכלוסא בהר הבית בירך ברוך שברא כל אלו לשמשו. הרי לפי הנאת האדם צריך לברך והנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו. ולמה ג"פ שהחיינו וקיימנו והגיענו. כנגד הללי נפשי את ה'. אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי

שעב הלכות מקוה ועניין טבילה וחציצה

מקוה צריך מ' סאין לטבול בו, מקו"ה בגי' מ' סאן. מי השילוח הולכים לאט. לא"ט סאין ותנן בפ' א' דמקואות למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה שבו טובלין ומטבילין למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא. פי' ואין צריכין מ' סאה כמקוה. תניא מעין שמימיו מועטין וריבה עליהן והרחיבן מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחילתו. פי' הרחיבו שעשה בריכה גדולה וממלאה זוחלין. מקומות שלא היו זוחלין מתחילה אין מטהרין אלא באשבורן כמקוה וצריך מ' סאה ובמקום שמהלך מתחילה מטהר בזוחלין. בפ' ב' דמקוואות הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ספק יש בו מ' סאה או לאו. לעולם הוא בפסולו עד שיוודע שטבל ומייתי לה בפ' בכל מערבין (דף לה). כשמנקין המקוה וחוטטין אותו ומוציאין כל המים לחוץ אם נפל מן הכלי מים שאובין למקוה פסלוהו כדמשמע לחכמים בין בתחילה בין בסוף שיעורו בג' לוגין אלא טוב שינקבו הכלי שמוציאין המים שיתבטל מתורת כלי כמו בשחיטת חולין בפ' כל הבשר (דף קז) בזוע דוולא. במקוה חסר פוסלין ג' לוגין מים שאובין בפרק ב' דמקוואות המסנק את הטיט לצדדין וכו' ממנו ג' לוגין שאובין פסול. תניא הטביל הסגוס וזבו ממנו ג' לוגין למקוה כשר. עקרו מתוכו פסול. פי' סחט בידים ממנו. המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים וכן הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים ומים צפין על גביו לרבי יהושע ישבר פי' לרבי יהושע רביעי' מים שאובין אין פוסלין כלל ושאיבה בהמשכה טהורה הילכך ישבר או יכפה הכלי ולא יערה בידים הכלים כל זה במקוה חסר. אבל במקוה שלם לא. דתני' שני גממיות מקוה שיש בו מ' סאה וירדו שניהם וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא. כיצד עושה עודהו ראשו במים אחר ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהר. מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט לרבי יהושע מטבילין בטיט כשהמים צפין עליו. תניא טיט היוצא במשפך. ומודה ר' יהושע אם המים מצד אחד אע"פ שעולה למ' סאה. אין מטבילין בטיט. בפ' ג' רבי יוסי אומר שתי מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשירין מפני שלא נקרא עליהן שם פסול אבל מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו בו ג' לוגין ונחלק לשנים פסול מפני שנקרא עליו שם פסול בור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא פסול עד שיצא ממנו מלואו ועוד. היינו מים שהין בבור ומעט יותר. או עד שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים עד שיפקוק החצר שלא יתערבו מי החצר לבור כיון שירדו מימי החצר לבור ופתחו מ' סאה וחוזרין מי הבור ופוסלין אותו תניא מ' בריכות של מ' סאה זו על גב זו ונפלו שלשה לוגין לעליונה ונפסקו ובאו לתחתונה כשירין שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין ב' מקוואות של כ' סאין זה בצד זה ונפלו ג' לוגין בתוך אחד ונפסקו ובא לחבירו כשר ר' יוסי אומר ניטלה מחיצה פסול. מקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין המקוה כשר מכלי אחד משנים ושלשה מצטרפין כדאמרי' בתרומה אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון הכלים. בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים מכלי אחד מב' וג' מצטרפין בזמן שהתחיל השני לשפוך עד שלא הפסיק