הרוקח ריח

לברך דאין הנא' כל כך כמו בשמן אבל הנאת הריח הנשמה נהנית צריך לברך והיא כאכילה והשוכבים על מטותיהן ועל כרים וכסתות ומצעות רכות והמיסב על השלחן וכסאות נאות ומשוח יפה ואוכל ושותה בכלים שונים והמתקשט בבגדי צבעונין המרחיבין דעתו של אדם אין צריך לברך כי אם בתחילת קנייתם בפרק הרואה שצריך להודות כמו שמודה מלביש ערומים ואוזר ישראל שהוא מותר מן הבהמה. וכמו נתן לשכוי הודאה לקונו על בריותיו. יוצר המאורות שכל טובות והנאות על ידי האור כי טוב. המוציא לחם מן הארץ שנהנה באכילתו להוציא לחם מן הארץ. ולאחר הרחיצה נותן הודאה כמו על ההקז' או יוצא לדרך ולא על הנאתו או נכנס לבית הכסא ומפליא לעשות דהוי הודאה על הסילון ועל העמוד

שסה כל דבר שתדיר ואי איפשר בלא הם נותן הודאה שינה לבישה ואזור מתנים קרות הגבר הילוך פקיחת עין ועל גבורות כמו על ההרים ועל הגבעות זועות וזיקים ורעמים והים הגדול ורוחות והרואה קשת וחמה בתקופת' ולבנה בגבורת' והכוכבים במסילותם ולבנה בחידוש' שכתוב כי ארא' שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ועל תיקון העולם כגון גשמים ובשורות טובות שמבריאי' גופו של אדם צריכין ברכה. כמו כן חידוש כמו כלים חדשים או בא מזמן לזמן. והרואה חבירו לל' יום ואור שנברא במוצאי שבתות ואור יום הכיפורים ששבת מן האיסור ואור שמתחדש שלהבת בכל יום צריך ברכה. ונותן הודאה על אילנות נאות ובריות יפים. וכן מודה על ע"ז בזויה ומרקולים ופעור שהוא ארך אפים להם ועל המלכי' ש דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא

שסו כל המצות שהן חקות וגזירה צריך לברך שילוח הקן וראשית הגז ושאר מתנות כהונה ירוש' בפרק כיצד מברכין גבי קידוש ואפר חטאת ולהזות כל המצות טעונין ברכה אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו כגון גזל גניבה וחמס והוענשו יד עני לא החזיקו וצדקה ולוייה ולקט ושכחה ופיאה והידור זקן שאם מצווים חייב אין צריך לברך וכן עשיית מעקה ודינים ותיקון מאזנים ומשקלות ומידות אין צריך לברך שהברכה וצונו ולא עכו"ם ואם היו עניים חציים היו מפרישים חלקם לבעלי בתים ועניים אחרים אין מצווין ואין צריך לברך אבל בתרומה וראשית הגז ומתנות שצריך להפריש מברך. על בדיקת טריפה אין צריך לברך כי נשחטה בחזקת היתר עומדת אבל בהמה בחיי' אסור' צריך לברך על השחיט'. מצאתי כתוב כל מצוה שמצוה בו מבשלותו ולא סגיא דלא איהו קעביד מברך להבא כמו להתעטף בציצית להניח תפילין לשמור ולישב אבל מצות העשויות על יד כל אדם למול נטילת ידים לולב ותפיל' מברך כלשון הזה על השחיטה על מקרא מגילה ומה שאומרים להדליק כלשון הפסוק הוא להעלות נר תמיד על ביעור חמץ להודיע שכל בני ביתו חייבין בביעור חמץ שיבדקו. על אכילת מצה בזמן הפסח שהפסח נאכל על השובע ובתחילת סעודתו היה אוכל המצ' ומברך על אכילת מצה שאם היה מברך לאכול משמע שזו אכילת עיקר לכך מברך על אכילת מצה שעדין זמן מצותה ומה שאנו מברכין על נטילת ידים ולא ליטול אין יכול לברך קודם נטילה דידים עסקניות הן. ואותם שנוהגין לברך קודם המילה אין לעשות כן דבפרק ר' אליעזר דמילה מסדרן לאחר המילה העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית וכו' מכלל שהכניסו כבר לפי שבירך להכניסו אומ' כשם שנכנס משום חיבת המילה תיקנו אחת לפניה ואחת לאחריה ואעפ"י שמברך להכניסו כן בברכות הרבה כדאמר בנדה בני מערבא כדמסלקי תפילייהו מברכי לשמור חוקיו. הוא הדין בשאר מצות שכתוב ושמרתם את חוקותי ואין מנהג לברך אלא אתפילין כשם שמצוה להניחם כך מצוה לסלקם במבואות המטונפות וכשנכנס לבית הכס' ומסיח דעתו מהם אבל בתלמוד תורה אינו צריך לברך כל פעם ופעם שיושב ללמוד שאינו מסיח דעתו שמחשב בתלמודו לכך מברך בתפילין תדיר לשמור חקיו וכן גבי מילה אף על פי שנעשית מצות' מברך להכניסו וכן לקרות להוציא בני ביתו וכן לישב בסוכה שצריך לישב ישיבת קבע והא דמברכינן