הרוקח ריג

דרבא ומברכינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גברא הוא ובתלייה לא עביד גמר מצוה ולא מברכינן לעשות ציצית כדמשמע בפרק תכלת. תניא היודע להתעטף חייב בציצית מדרבנן וראיתם אותו פרט לכסות לילה שכסות יום בלילה פטורה. והוא כר' שמעון דפוטר הנשים דהוי זמן גרמא. וכוותי' קיימא לן בפ' במה מדליקין (דף כ"ז) ובמנחות (דף מ"ג) אבל סומא חייב וכסות לילה ביום חייב וסדינין שיש להן ד' כנפות רבי אליהו מפר"יש ז"ל היה עושה להם ציצית. ציצית צריכה שתהא מונחת על הבגד שלא יקרב לסוף הכנף פחות ממלא קשר גודל ולא ירחיק מג' אצבעות ואי הוי ברוחבו של טלית לא הוי כלפי קרקע תלוי לכך יעשה לאורך הטלית קשר העליון דאורייתא ואנו עושין ב' קשרים למעלה כההיא דשבת בפ' כלל גדול (דף עד) גבי תפירות והוא שקשרן הרי לא הוי חיבור אלא בב' קשרים הוא הדין לכלאים דאשתרי בציצית תכלת בפ' א' דערכין (דף ג) ובפ' א' דיבמות (דף ה ולפי שציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים להשלים תרי"ג וזכרתם את כל מצות ה' אם היה לכו תכלת היה מותר לנו כלאים עכשיו שאין תכלת יקח לבן דתנן התכלת אינה מעכבת את הלבן ביבמות בפ' א' גדיל ב' גדילים ד' עשה גדיל ופתלהו מתוכו קיימא לן כרב נחמן בפ' התכלת (דף לט) השיראין פטורין מן הציצית כדתנא דבי רבי ישמעאל צמר ופשתים יחדו רב הונא ורבה מחייבי שאר מינין דאורייתא הלכך ירא השם יעשה טלית מצמר ופשתים וקיימא לן כר' שמעון דפטר בציצית טלית כפולה אך כפל ותפרה חייב וקי"ל היא של בגד וכנפיה של עור חייב' היא של עור וכנפיה של בגד פטור. כשתולה הציצית מרחיק כמלא קשר גודל לכתחילה אבל שירי מצוה כל שהוא, כל הזהיר במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה ובשוחר טוב במזמור ע' אומר חזקיה בזמן שישראל מתכסים בציצית ומסתכלין בו כאלו הדר שכינה עליהם וראיתם אותו הוי והדרך על בניהם. קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת. חוטי צמר בשל צמר. פשתים כעין פשתן. שיעור טלית שיתכסה ראשו ורובו הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבעה פסולה תעשה ולא מן העשוי נראה ברחב הנקב שבו החוטין שאין החוטין רחוקים מלא קשר גודל לית לן בה כל אדם שאין לו טלית בת ד' כנפות פטור אבל בעידן ריתחא ענשו עלה כדא' ליה מלאכא לרב קטינא הילכך צריך כל אדם לקנות טלית ולעשות ציצית אמר רב טובי בר קטינ' אמר שמואל כלי קופס' חייבין בציצית סביר' ליה ציצית חובת טלית היא וכל הבגדים שיש להן ד' כנפות וראוים לכסות בהן חייבין בציצית ואם לא יהא פטור מלעטף. ומדלא דייקינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גבר' הוא כדמשמע בפרק במה מדליקין (דף כ"ג) מדברכינן להדליק ש"מ הדלקה עושה מצוה ולא דייקא גבי ציצית הכי שמע מינה מצוה דעיטוף לעולם חייב. ובפ' ערבי פסחים (דף קיג) מי שאין לו ציצית בבגדו הוי כמנודה. ובפ' שלשה שאכלו (דף מו) קורא לו עם הארץ. אמר אביי ומודה שמואל בזקן שעשאה לקבורה שפטורה דלאו בר כיסוי היא מאחר שעשאה לתכריכין וההיא שפתא רמינן ליה חוטין משום לועג לרש חרף עושהו וכן פסק רבי' י"בק ממגנצא שהטלית שיש לאדם אם ימות יתנו סביבותיו בקברו וכן צוה לעטפו בטליתו במותו ולהניח ציציותיו בידו והא דאמר בפ' ג' דברכות למחר באים אצלנו ועכשיו מחרפי' אותנו פי' זהו החירוף שאנו חייבין והן פטורין. ואין להביא ראייה מפרק המוכר את הספינה (דף עג) דהתם הוי לבושין בחייהן ונקברין בכוכיהן. וצריך כל אדם שלא ינתקו הציציות מטלית המת כדמשמע בפרק התכלת ובנדה בפרק האשה (דף מא) בגד שאבד בו כלאים עושה אותו תכריכין למת ואמר רבי ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור דמצות אין בטילות לעתיד לבא ומשום הכי נקברין בציציותיהן ולא קיימא לן כרבי יהודה דאמר מצות בטילות דהא רבי ינאי רביה דרבי יוחנן היה ורבה הוה בתראה קאי כוותי' ואע"ג דאבא שאול בן בטנית אמר לבניו הטילו מאפליוני בפרק י"ג באבל רבתי סבר כר' יוחנן ואין מורים הלכה מתוך משנה. ובשאילתות דרב אחאי פסיק בפטירה למשה יום טוב שני לגבי מת כחול שוויה רבנן למירמא ליה הכנתא. וכן פסקו רבינו י"בק משפירא ור' רח"ם. והא דאמר אבא שאול