הרוקח ריב

בשילהי פ' ערבי פסחים (דף קכ"א) מי שיש לו בן בכור לאמו שפוטר רחם כשיהיה הבן בן ל' יום חייב לפדותו בה' סלעים ותנן בפ' יש בכור לנחלה (דף מט) מת הבן בתוך ל' יום אע"פ שנתן יחזיר. מת לאחר ל' יום חייב לפדותו. אם הוא ישראל שנשא ישראלית אבל בת כהן שנשאת או בת לוי פטור. דתנן כהנים ולוים פטורין ואמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים. וביום ל' מצוה לפדותו דכתיב מבן חודש תפדה. בפ"א דבבא קמא (דף יא) בכור שנטרף אין פודין אותו ביום ל' ופדיית יום ל' מעת לעת שלא יקדים כדאמר לענין ערכין בנדה בפ' יוצא דופן (דף מז) מעת לעת. והפודה בנו בתוך ל' קיימא לן אין בנו פדוי. בפ' יש בכור. ובעינן בכור לאשה דבפטר רחם תלא רחמנא ויום ל' קיימא לן כלפניו ופטור. ה' סלעים הם ה' אוקייאות הם ק' פשיטים מפשיט' ליטרא י"ב אוקייאות זקוק ובספרי אין פודין כי אם במטלטלין ולא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות ואין לפחות מה' סלעים מדאורייתא בפ' א' דקדושין (דף כט) דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן. ומסיק רב אשי דווקא רב כהנא דגברא רבה הוא ומיבעי ליה סודרא אבל כולי עלמא לא. רבינו יב"ק ממגנצא ורבי י"בק משפירא ורבי' רא"ם אם נותנין לכהן טבעת או בגד או כתנת ואינו שוה ה' סלעים אע"פ שמקבלו הכהן בה' סלעים אין בנו פדוי מדאמר רב אשי דווקא רב כהנא כדמוכח אמימ' בר רב אשי דזבין סודרא בתריסר דמתקבל לחכם. אבל מעות או תכשיט אחר לא. הורה רבי' מאיר אחיו של רבי' י"בק אדם נתן לכהן תכשיט פחות מה' סלעים לפדיון בנו וכשידע שאין בנו פדוי תבע לכהן תחזיר לי תכשיט שלי השיב הכהן לפני ב"ד זכיתי במה שבידי תוסיף לי שיהא ה' סלעים משלם והורה שיוסיף לו כדמשמע בפ' יש בכור (דף נ) נתנו לי' כהנים בבת אחת יצא בזה אחר זה יצא נטלו והחזירו לא יצא וכך היה מנהגו של רבי טרפון ורבי חנינא הוה רגיל דהוה שקיל פדיון הבן ומהדר חזיה לההוא גברא דהוה קאזיל ואתי א"ל לא גמרת ויהבת מידי אין בנך פדוי אבל מתנה להחזיר לאחר שיהנה הכהן מהן בנו פדוי כדמשמע בפ"ק דקדושין

שסא הלכות עשיית ציצית וברכותיו

כשלוקח טליתו להתעטף בו אומר בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו להתעטף בציצית הלכת עשייתן לוקח צמר לבן וטווין אותו לשם ציצית וכופלין החוט שיהא שזור כדמשמע בערובין בפ' המוצא תפילין (דף קב) גבי המוצא תכלת משני כשזורין וכן בסיפרי מה פתיל תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור וקושרין כל חוט למטה שלא יחלק ויראה כשנים ולוקחין ד' חוטין כל אחד ארכו אמה שהן כ"ד אצבעות גודל וחוט הרביעי ארוך אם הוא עב אורך ב' טפחים מחביריו ואם הוא דק שלשה טפחים שיהא לו שיעור לה' קשרים ולד' כריכות ומיהו אין לדקדק כל כך בכריכות ותולה ד' חוטין מופסקין בכנף בתוך ג' אצבעות וכשכופל החוטין יהיו ח' ואורכן כזרת וגודל השליש מתחילת כנף ולמטה יהיה גדיל ושני שלישי ענף שהוא בלא גדיל במנחות בפ' התכלת (דף מא) ציצית אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה ופסיק רב פפא ד' חוטין בתוך ג' אצבעות משולשות ד' לוקח ד' חוטין אורכן כ"ד גודלים ופוסק החוטין ונותנו בכנף שני אצבעות גודל וחצי אצבע ויתן החוטין באורך הטלית ולא ברוחב ולא ירחיק מן הכנף ג' אצבעות ולמטה כמלוא קשר גודל וכופל ד' חוטין ויהיו ח' וחוט הארוך ג' טפחים מחביריו יקח ויקשור ב' קשרים למעלה אצל הכנף וכורך לד' כריכות וקושר שלשה קשרים למטה מיהו אין להקפיד על הכריכות רק שיהא כרוך עם הקשירות שליש הציצית ולאחר כך צריך להפריד החוטין זה מזה כדאמר אביי קבלתי מרבי' רא"ם לא קיימא לן כברייתא בפרק התכלת (דף מ"ד) דמחייב בעלת חמש אלא כברייתא בפרק ב' דזבחים ד' כנפות ולא בעלת חמש ולא שלש. והכי משמע בשילהי הקומץ גבי לגלימא וקיימא לן כשמואל דאמר בעינן חוטי ציצית טוויה לשמה דסבר כרשב"ג דאמר שיעשם לשמה כדמשמע בסנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מה) גבי הזמנה