הרוקח ריא

שאינו ראוי לאכול כלל באותו יום אבל חלה ותרומה מצי למיכל לאחר טבילה. בפרק ב' דחלה ובפסחים בפרק כל שעה (דף לז) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה וקיימא לן כרבי יוחנן הללו שעשאום בחמה אבל מעשה אילפס חייבין. תחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה אבל עיסה ואחר כך סופגנין או סופגנין וסופה עיסה חייבת. הלכה כר' יוחנן דברייתא דסופגנין כוותיה וכן יוצאין במצה הינא וכן כל דבר שנאפה בתנור ובאילפס שהרתיח והדביק חייב בחלה ולברך עליו אבל קלשונש בורא מיני מזונות והעיקר בפרק א' דחלה כל דבר שתחילתו עיסה חייב בחלה אפילו בק' אלפסין. נראה כשלשין עיסה גדולה ועשויה לחלק ולתבשיל ולא לאפות פטורה מן החלה. ירושלמי כל שהאור עובר תחתיו הוי לחם פי' שנאפה בהיסק אור בפרק כל שעה (ד' ל"ז) הרתיח והדביק מבפנים או הרתיח ולבסוף הדביק לחם הוא לחלה ולהמוציא ולברכת המזון ולעירוב. הילכך לישתן רכה כסופגנין ואפאן חייב אם לא עשאן בחמה או כל מקום שתחילתו עיסה בכל עניין שנאפה קרוי לחם וחייב בחלה. אפאן באילפס או בדפוס ברזל אפי' הדביק והרתיח מבחוץ חייב. ביבמות בפרק החולץ (דף מ) תחילתו סופגנין אפויה בתנור הוי לחם ובפרק כל שעה דלא אפייה בתנור כל מקום שלישתן עבה חייב בחלה לחם ונתנו ברותחין ונימוח לא הוי לחם כדאמר בברכות בפרק כיצד מברכין ובפ' אלו מנחות נקמצות. בפ' א' דחלה עיסה העשויה לאכילת אדם חייבת בחלה אבל עיסת כלבים שאין הרועים אוכלין הימנה פטורין. כהנים מוזהרים להפריש חלה משלהם כדתניא בסיפרי פ' ויקח קרח חלות שלנו לחם גמור הוא סופגנין ודובשנין שבלילתן רכה דלא אפאן תחילתן בתנור אלא באילפס יקרוש תחילה. ההוא ממעט. אבל תחלתו עבה אפי' בק' אלפסין חייב בחל'. דראוי לאפות בתנור קרוי לחם. חלת האור שנתערבה בעיסה מותר לזרים בדיעבד. אבל לכתחילה לישראל אסורה לערב שאם כן ביטל' תורת נתינה אבל כהן מבטל' ברוב. כדאמר בבכורות בפרק עד כמה רבה אמר מבטל' ברוב ומותרת לבעל קרי חלת חוצה לארץ אם נתערבה אבל לא בעינה כדמשמע בפ' עד כמה. ובנדה בריש בנו' כותים אבל מבטל' ברוב לאכול בימי טומאה אבל לזרים אסור בביטול. ותניא בשם ר' ישמעאל תרומת נכרי אינה מדמעת. בפ' במה מדליקין (דף ל) בעון חלה שאין נוטלין אין הברכה במכונס. ואין הנותנין מתברכין שנ' ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. בפרשת אשה כי תזריע בויקרא רבה נסמכ' פרש' חלה לע"ז כל המקיים מצות חלה ביטל ע"ז חלת האור לחמם בה ישראל אינו אסור דבירושלמי בפ' בת' דכתובות לגבי נודר מן הככר בעי התם אם יכול לחמם בו ומסיק דמותר. ביבמות בפ' יש מותרות בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן מאורסת לישראל לא תאכל בתרומ' בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. אבל נישאת ללוי או לישראל לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן לא תאכל ובת כהן שנישאת לישראל לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה. נישאת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה דכתי' ושבה אל בית אביה וגומ'. מעוברת מכהן לא תאכל בתרומה ילדה תאכל בת ישראל נשואה לכהן וילדה בת ונשאת הבת לעבד או לנכרי וילדה בן ומתה הבן הבת שהוא מישראל מאכיל אם אמו בתרומה שיש לה בן מכהן. בת כהן שנישאת לישראל וילדה בת ונישאת הבת לכהן וילדה בן ראוי להיות כהן גדול ומאכיל את אמו שיש ל לה זרע מכהן ולא לאם אמו שיש לה זרע מישראל. כל שיש לה זרע מכהן בין זכרים בין נקבות. אפילו זרע זרעה אוכלין בתרומה היתה בת כהן נשואה לישראל אינה אוכלת בתרומה

שם הלכות פדיון הבן הבכור

אבי הבן מברך בא"י אלהינו מלך העולם אקב"ו על פדיון הבן ושהחיינו וקיימנו כדמסיק