הרוקח רי

תרומה טמאה נאכלת. במדרש חזית שמוני נוטרה את הכרמים סבורה אני שאני מקבל שכר על שתי חלות בחוצה לארץ ואיני מקבלת שכר אלא באחת. חלה גדולה נראה לי שיכול זר לאכול אותה עם הכהן שאוכל חלתו בקערה אחת ואפי' חלה קטנה שהרי בפרק כל הבשר דבשר עוף הנאכלת עם הזר על השלחן לפי שהיא כעין דאורייתא אינה נאכלת בקערה אחת אבל חלה גדולה דהוי שלא תשתכח מותר. בפרק ב' דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה שיכולה לכסות עצמה אבל לא האיש. בפרק במה מדליקין (דף לא) אשה יש לה להפריש חלתה כדתנן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. בביצה בפ' אין צדין (דף כט) האשה מודדת קמח ונותנת לתוך העיסה כדי שתטול חלתה בעין יפה. ובכתובות בפ' המדיר (דף עב) העוברת על דת משה ואינה קוצה לה חלה הסל מצרף לחלה בפ' ב' דחלה ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותנו בסל הסל מצרפן לחלה פי' אם לא לש כשיעור חלה כי אם חצי עומר ועוד עיסה פחות מעומר כשיתנו בסל חייב ליקח חלה כן משמע בפסחים בפרק אלו עוברין (דף מח) דהלכה כרבי אליעזר גבי הנהו נשי דנהיגי למילש קפיזא קפיזא. ואם אפה כשיעור עומר אין ליתנם בסל לפטור זה את זה. וכן משמע בפרק ב' דחלה ובסוטה בפרק כשם מדרבי אליעזר מצריך חוט בצק ליתן בין ב' עיסות אלא בסל לא מצטרף כשנלושה כשיעור זהו אם לוקח חלה קטנה ונותנה לכהן קטן או לכהן גדול שטבל אבל אם לקח חלה קטנה מכל עומר ואחר כך נותנו לסל ולוקח חלה גדולה ונתנה לכהן גדול שלא תשתכח תורת חלה מותר. ובפסח יכול לאפות עיסתו ויקח חלה קטנה ונותנה לכהן קטן. ואם אין שם כהן יאכל ואחר כך יפריש כדאמרי' בפרק א' דביצה (דף ט) ובפרק עד כמה בבכורות. ואפי' פרוסה יתן מן הלחם שאכל ואע"ג דאמרי' במנחות בפרק התודה אחד שלא יפרוס מיהו לגבי חלה מותר. כדמשמע בעירובין בפרק חלון (דף פא) ומאחר דקיימא לן בפרק אלו עוברין כרבי אליעזר דאית ליה הואיל אפילו אין שם כהן קטן יכול לאפות העיסה הואיל ואי מקלע ליה כהן קטן הוה חזי ליה השתא נמי מותר. בפרק ב' דחלה הסופגנין והדובשנין פטורין מן החלה ומייתי לה בפרק כל שעה ירושלמי ר' יוסי אמר ר' יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן הארץ ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ומשמע אם נותן קמח במחבת פטור וסופגנין שנעשו בחמה פטורין ואם נעשו באור חייבין וכל שבלילתו רכה פטורין ואם בלילתו עבה חייבין זהו תחילתו עיסה אבל באילפס בלא משקה הוי כעין תנור וחייב. עיסת השותפין חייב אבל נשים שנתנו קמח לנחתום לעשות עיסה לכל אחת בפני עצמה והוא עירב שלא מדעתן פטורין ואם מדעתן ויש ביניהם כשיעור חייבין. הפריש חלתו קמח לפטור העיסה כשנתגלגלה אינו פוטר אבל קמח שגבלו לעשות עיסה אם גבלו ויש בו כשיעור חייבת ומייתי לה בקידושין חמשת רביעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן קליפות החיצונות כמו טחונה. חמשת רביעים חייבין ניטל מורסן מתוכה שניפה התבואה בנפה והבדילו וחזר לתוך הקמח ובין הכל ה' רבעים פטורה. כי מורסן שפירש קשה ואינו ראוי לאכילה. חלה אחת מכ"ד בפרק חלון (דף פא). במקום שאין כהן קטן חלות שלנו צריכות לישרף. בשילהי תמורה (דף לד) סתם לן גבי תרומה וחמץ בפסח כרבי יהודה וכן קיימא לן והעיק' שצריכה שתי חלות בכל מקום ויש שאומר שתי חלות בחוצה לארץ הסמוכה לארץ ישראל כדמוכח במסכת ידים דמצרים ועמון ומואב גזרו עליהם מפני שהיו סמוכין לארץ ישראל אבל מקומות הרחוקים לא תיקנו. ולפי שכל אדם הלש עיסתו דומה חלה קצת לחובת הגוף והצריכוה בכל המקומות. ומה שר' יוסי מתיר בלא טבילה לבעל קרי חלה שנייה ואסורה לזבין ולזבות מפני שטומאתה טומאה חמורה לטמאה משכב ומושב. חלת חוצה לארץ ניתנה לכל כהן שירצה אף לעם הארץ אבל חלת הארץ בפרק הזרוע והלחיים כתיב לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת יי וכתיב משמרת תרומותי. וחלת חוצה לארץ ניתנת אף לטמאים. והא דאמרי' בזבחים בפרק טבול יום (דף קי"ד) אין חולקין קדשים לטמא לפי