הרוקח רט

ומצטרפין זה עם זה והא צירוף דחל' החיטין אין מצטרפין אלא עם הכוסמין השעורין מצטרפת עם הכל חוץ מן החיטין ומשני כאן בנשוך כאן בבלול פי' בלול עירב כל הקמח יחד ועשה עיס' מצטרף ואם עשה עיסה מכל מין ומין בפ"ע והנשיך העיסות יחד אין מצטרפות קמח בפרק ב' דחלה המפריש חלתו קמח אינה חלה. פי' רא"ם שאם בעודו קמח יחול שם חלה עליו אינה חלה. אבל הפריש קמח ואמר לכשתיעשה עיסה יחול שם חלה הוי חלה. ואמרי' במסכת שבת בפרק מפנין (דף קכז) ובברכות בפרק שלשה שאכלו (דף מז) ובפסחים בפ' כל שעה ובביצה בפרק א' (דף יג) הקדימו בשיבולין פטור מתרומה גדולה לפי שהפרישו בעוד' פטור אבל אמר אני מפריש עתה לכשיתחייב מועיל. כדקיימא לן בקדושין בפרק האומר (דף סב) לרבי אליעזר בן יעקב יהיו תרומה על פירות זה לכשיביאו שליש ויתלשו דברי קיימין. ירושלמי בפ"ג הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרין שניתן תחתיה לכשתיעשה כולה גופן אחד. בפרק ב' דחלה חמשת רביעים קמח חייבין בחלה הן ושאורן ומורסנן חמשת רביעים חייבין, ניטל מורסנן מתוכו וחזר לתוכן הרי אלו פטורין. בסיפרי שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ושל נחתום אחד ממ"ח היא חלה קטנה כעין דאורייתא בפרק א' דשבת ה' רבעים חייבין בחלה. ובעירובין בפרק כיצד משתתפין (דף פו) מפיק מראשית עריסותיכם. ושיעור העיסה מ"ג ביצים כמנין חלה וחומש ביצה

שנח לשער עומר וכה תשער עומר אחד תמלא כלי אחד מים ותוציא אותם המים ושים בכלי אחר וקח מ"ח ביצים ושים באותו כלי שהורקח מהם המים וקח אותם המים ששמת בכלי אחר ותשפוך באותו כלי על הביצים עד שתתמלא הכלי ומים שישארו בכלי האחר הם שיעור כ"ד ביצים והם עומר שחייבין בחלה. אוכלין אכילת עראי מן העיסה עד שתגלגל בחיטין ותטמטם בשעורין. ירושלמי אבל אכילת קבע מפני שמערי' לפוטר' מן החלה. בפרק ו' דחלה נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה. נתנה לו במתנה עד שלא גילגל חייב. משיגלגל פטור: גר שהיה לו עיסה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב. ואם ספק חייב. גילגול הכותי פוטר פי' מה שגילגל הכותי לצורך עצמו אבל מה שגילגל לצורך ישראל לא מיפטר מחלה. בפרק א' דבכורות (דף יא) ובכמה מקומות דלוקח חייב לעשר. ובפרק השוכר את הפועלים (דף פא) תבואת רעך ולא לוקח פי' לוקח טבלים שאינן ממורחים שלא נתחייבו מעולם. וההיא דפרק א' דבכורות הלוקח טבלים ממורחים מן הכותי חייב לעשרן כי מרחוהו ישראל ברשות כותי חייב דגנך קרינן ביה. אבל גילגול הקדש דכתיב ראשית עריסותיכם עיסתכם אפי' גילגלה ישראל דאינו גיזבר שהוא בר חיובא פטור כיון דנעשית עיסת הקדש

שנט ברכת חלת חוצה לארץ

כשמפרישין מן העיסה חלה קטנה צריך לברך. בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו להפריש חלה בבכורות בפרק עד כמה תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ואין תרומת חוצה לארץ אסורה באכילה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו. אבל בנגיעה מותר. ומסיק רבינא נדה קוצה לה חלה ואוכל כהן קטן שלא יצא טומאה מגופו גדול שטבל והעריב שמשו ואי ליכא כהן קטן או גדול שיטבול ויאכלנה ישרוף אותם ויקח חלה אחרת ונותנה לכהן שלא תשכח תורת חלה דאכיל ליה כהן גדול. אבל אם נותן לכהן קטן אין צריך להפריש חלה אחרת. רבי יוסי אומר אין צריך טבילה אפי' בעל קרי אוכל אותה פי' חלה שנייה אבל חלת האור בטבל דווקא או כהן קטן שאין טומאה יוצאה מגופו. כדאמר בבכורות ואסורה לזבים ולזבות אפילו לרבי יוסי דטומאה יוצאה מגופו וגם טומאתו חמורה שטמא במשכב ומושב לר' יוסי נצרכה. ירושלמי יפריש לאור ולא לכהן ומשני שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת יפריש לכהן ולא לאור ומשני שלא יאמרו