הרוקח רח

על השכר כמו אמימר דאייתו ליה שיכרא אמר חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי. ואם אין יין ושכר מבדיל על הפת ולא על המים. בברכות בפרק ואלו דברים (דף נב) בית הילל אומר בשמים ואחר כך מאור וקיימא לן דאומר בורא מאורי האש. כי הרבה מאורות באש יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אין לברך בורא עצי בשמים כי יש לו שתי נפשות ביום טוב. ואם תאמר למה אינו מברך על הבשמים במוצאי יום טוב לפי שכתוב שבת וינפש ע"כ צריך לברך במוצאי שבת על הבשמים לנחם הנפש. וכן רמז בהפטרה דרשו ה' בהמצאו כו' יעלה הדס וסמיך ליה כל שומר שבת. רמז במוצאי שבת יעלה הדס. יום טוב שחל להיות אחר השבת קיימא לן בערבי פסחים כרבא יקנה"ז. ואם הוא שביעי ש"פ שאין בו זמן אמר כרב יקנ"ה ואין מברכין על הדס כי אם רבי' גרשם מצריך הדס ולא כל הגאונים. ומסיים המבדיל בין קדש לקדש. בשילהי פרק הכל שוחטין (דף כה) אין לומר בין קודש חמור לקודש הקל. בשבת בפרק שואל (דף קנ) אמר רבי אבא לרב אשי במערבא אמרי המבדיל בין קדש לחול ועבדי' צרכין. אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתי ירושלמי בפרק אלו דברים ר' אבהו בשם רבי יוחנן ורבי יוסי ברבי חנינא אין מברכין על הנר ועל הבשמים של מצוה. מאי מצוה אמר רב בר' שמואל נר של חנוכה. במוצאי שבת אין מבדילין עליו. בשמים כמו אסא דהושענא בסוכות במוצאי שבת אין מברכין עליהם דאמר רבא של מצות אסור להריח בו. בפרקי דרבי אליעזר בפרק כ"א המתחיל ויגרש ר' מונא אומר כיצד חייב אדם להבדיל בכוס של יין רואה האש אומר בא"י אלהינו מ"ה בורא מאורי האש וכיון שהוא מרחיק ידיו מן האש אומר בא"י אלהינו מ"ה המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך. ואם אין לו יין פושט אצבעותיו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף. ואומר בא"י בורא מאורי האש ואם היה בדרך פושט ידיו לאור הכוכבים שהן של אש ואומר בורא מאורי האש. בתוספת' מאימתי מברך על הנר משתחשך לא בירך משתחשך מברך כל הלילה לא בירך כל הלילה לא יברך בפרק אלו דברים (דף נד) אין מברכין על הבשמים של עכו"ם או של מתים ולא של ע"ז ולא על הבשמים של בית הכסא. ולא על השמן לעבר הזוהמא. ולא אם עשויין לגמר בו את הכלים. היה מהלך חוץ לעיר והריח ריח בשמים אם רוב גוים אין מברכין עליו וכל מילתא דלאו לריחא עבידא לא מברכינן ובפרק כיצד מברכין (דף מג) אין מברכין עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית ר' ועל אפרסמון של קיסר ועל ההדס שבכל מקום האי כשרתא הוא קושט מברכין עצי בשמים. וכן על חילפי דימא. וכן על פימלק וכן על סיגלי וכן על נרקום דגינונייתא. אבל על נרקום דדברא בורא עשבי בשמים. ואם אין לו הדס יקח עשבי בשמים שמריחין בטוב ואומר עשבי בשמים. על המוסק אומר בורא מיני בשמים ועל השמן בורא שמן ערב. בפרק ואלו דברים (דף נג) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו בבראשי' רבה מהכא וירא אלהים את האור ויבדל. ואין מברכין לא על הנר של גוים ולא על של ע"ז ולא על של מתים ולא על אור שלא שבת מחמת מלאכת עבודה. אבל שבת כגון עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מברכין עליו. גוי שהדליק מישראל או ישראל מגוי מברכין. אבל גוי מגוי אסור משום עמוד ראשון ולא על הנר העשוי לכבוד

שנז הלכות חלה בסיפרי ובמנחות בפרק רבי ישמעאל חמשת המינין העושה מהם עיסה חייבין בחלה. חיטין ושעורין ושיבולת שועל וכוסמין ושיפון. האוכל מהן בפסח יצא ידי חובתו ממצה שהם באים לידי חימוץ. ובירושלמי דמסכת חלה מפיק מהדין קרא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו (ישעיה כח) חטה אלו חטין. שורה זה שיבולת שועל שעשויה שורה. שעורה אלו שעורין. נסמן זה שיפון. וכוסמת אלו כוסמין. גבולתו עד כאן גבול חלה. ויסרו למשפט אלהיו יורנו הוי כמה שהוא דבר תורה ומקשי בירושלמי הא דתנן בריש מסכת חלה ה' מינין חייבין בחלה