הרוקח רז

מגפה בתלמידיו של ר' עקיבא. ויש מקומות שנושאים עד ראש חדש אייר ומשם ואילך נמנעין. כשאירע חתן כהן הוא קורא ראשון על שם וקדשתו כל דבר שבקדושה כבשאר כהנים ונהגו לומר כן הבו גודל לאלהינו כו' ותנו כבוד לתורה ומתחיל הרשות שאומר לחתן וגו' ומסיים האל חמים דרכו וקורין לו פרשה קטנה ועומדים כל הקהל לקראתו ושושביניו סובבין אותו ומברכין אותו ג' פעמים ונודר צדקה ומעיל לכבוד התורה ונוהגין תכף ליציאת הכנסת שהולך חתן אצל הכלה ונותן לה בחיקה מקטורן וחגור וכובע שלו כלומר מזה תגבי כתובה ואפילו מן גלימא דעל כתפאי

שנו הלכות הבדלה בפסח בפרק ע"פ (דף קד) אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא הפוחת לא יפחות משלש. והמוסיף לא יוסיף על שבע אלו הן שלש המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בא"י המבדיל בין קודש לחול ואמרי' בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא. אלו הן שבע. א' המבדיל בין קודש לחול דכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול. ב' בין אור לחשך דכתיב ולהבדיל בין האור ובין החשך. ג' בין ישראל לעמים דכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. בין יום השביעי לששת ימי המעשה סדר הבדלה הוא מונה מעין חתימה היא כל השנה. ד' בין הטמא לטהור דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור. ה' בין מים העליונים למים התחתונים דכתיב ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע. ו' בין לוים וישראלים דכתיב בעת ההיא הבדיל ה'. ז' בין כהנים ללוים דכתיב ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל וגו'. וחותם המבדיל בין קודש לחול. ואלו ימים שמבדילין בהם ממוצאי שבת ליום טוב וממוצאי יום טוב לחול המועד. ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים. אבל לא ממוצאי יום טוב לשבת. אבל יום טוב שחל להיות אחר השבת אומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך בא"י המבדיל בין קדש לקודש. בשבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף יח) א"ר חייא ברבי אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הוויין ליה בנים זכרים דכתיב ולהבדיל בין הקודש ובין החול וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר. ר' יהושע אמר הוויין ליה בנים ראוין להורות דכתיב ולהבדיל ולהורות בפרק ע"פ (דף קג) אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא המבדיל על היין במוצאי שבת דמשייר מקידושתא לאבדלתא. וקיי"ל בשבת פרק שואל (דף קן) המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ובע"פ (דף קה) אסור לטעום כלום קודם שיבדיל ואם היה אוכל בשבת עד חשיכה גומר ואוכל ולא פסיק באכילה. אבל אם יושב ושותה שכר או יין פוסק משתייתו ומבדיל אבל לא יתחיל לא לאכול ולא לשתות. אבל מים שותה ואין בכך כלום. דרבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. תנא משמיה דר' עקיבא כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרא. והלכתא טעם מבדיל מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום ד' יום א' ויום ב' ויום ג' אעפ"י שאכל. א"ר יעקב בר אידי אבל לא על האור. דקיימא לן בפרק מקום שנהגו דאין מברכין על האור כי אם במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים משום דהוה אסור להשתמש לאורן כל היום אבל ביום טוב דשרי לאישתמושי לא מיהו יום הכפורים משונה דאלו במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים ובמוצאי יום הכפורים אין מבדילין אלא על האור ששבת. הי לך סדר הבדלה בורא פרי הגפן. תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ואחר כך בורא עצי בשמים. בפרק ע"פ (דף קג) רב הונא בר' יהודה איקלע לדבי רבא אייתי לקמיה מאור ובשמים. בריך רבא אבשמים ברישא והדר בריך אמאור. תחלה מברכין על הבשמים לנחם הנפש, וינפש ווי אבדה נפש ובפ' כיצד מברכין (דף מה) אמר רב זוטרא אמר רב מניין שמברכין על הריח. שנ' כל הנשמה תהלל. בגימטריא נשמה הנ"הנית ואחר כך מברך על הנר כשיאות לאורו נר אלהים נשמת אדם. ואחר כך מברך המבדיל בין קדש לחול ואם יין בעיר מבדיל