הרוקח קצז

ואילו בתוספ' תניא כל הגרים כולם מביאים ולא קוראין ובני קיני חתן מביאין וקורין שנ' והיה הטוב ההוא אשר ייטב ה' עמנו. פי שניתן להם דושנה של יריחו ואין לומר ההוא דמביא וקורא היינו דבני קני. כדאמרי' בתוספ' דהא טעמא דר' יהודה כי אב המון גוים נתתיך וזה שייך לכל הגרים. יש לומר תנאי היא ואליבא דרבי יהודה ולפי מה שדחה בנימן בן עשתו' לעיל היתה אמו מישראל שבא הכותיעל ישראלית היינו והוליד בן. אבל גר בן גרים אפי' לרבנן הוא נקרא ישראל גמור. ולפי זה תנא דר' יהודה כל גר מביא וקורא היינו בגר ראשון. ולאידך תנא אליבא דרבי יהודה דאמר דווקא גר מבני קיני מביא וקורא היינו נמי אותן שנתגיירו במדבר שהיו בימי משה. אבל בניהם של כולם מביאין וקורין אפי' לרבנן. רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים לא תינשא לכהן עד שתהא אמה מישראל. אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפי' עד י' דורות עד שתהא אמם מישראל. בת גרים עיקר עיקרה דמתנית' תנן במסכת קידושין בפ' עשרה יוחסין (דף עו) מכל מקום פסקינן גר מתפלל ומברך ואומר אלהי אבותינו. פירורין שיש בהן כזית אסור לאבדם. בפ' ג' במסכת סופרים אין סומכין באוכלין אין מכסין באוכלין ואין אוכלין באוכלין אלא אם כן היו ראויין לאכילה. רבי אליעזר בן יעקב אומר כל אוכל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו

שלב כיסוי סכין מכסין סכין בעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל. במכילתא אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי דחגיגה

שלג נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל נשים מזמנין לעצמן ועבדים שאינן משוחררין מזמנין לעצמן. במס' סיפרים נשים חייבות בתפלה ובברכת המזון אם אינן יודעים בלשון קודש מלמדין אותן בכל לשון שיכולות לשמוע מיכן אמרו המברך צריך להגביה קולו כדי להוציא בניו הקטנים ואשתו ובנותיו. ירושלמי דברכות אשה מברכת לבעלה עבד לרבו וקטן לאביו כדי לחנכו. ובעונה אחריהן אמן תבא מארה לבן כ' שצריך לבן י'. נשים מזמנות לעצמן בברכות ובריש ערכין אע"ג דעבד איתקש לאשה דגמרי לה לה מאשה בכמה דברים חלוקים לגבי נגעים בפרק ב'. ובסוטה האיש פורע ופורס ולא האשה האיש נסקל ערום ולא האשה. בפ' היה נוטל (דף כג) בסוטה האיש מטמא בלובן ולא באונס והאשה באונס ובאודם. האיש חייב בהקפת הראש ובהשחתת זקן ולא האשה. בפרק א' דקידושין מיהו נשים ועבדים מזמנין לעצמן וחייבין בזימון

שלד קטן לצרף א"ר נחמן קטן היודע למי מברכים מזמנין עליו. פר"ח יש לו ב' שערות ונכנס לי"ג והני מילי לזימון אבל לתפלה עד בן י"ג שנים ויום אחד. בפרק א' דמסכת ערכין קטן היודע למי מברכין. בירושלמי דברכות ובראשית רבה בויהי מקץ א' רב פפא כמה פעמים אכלית עם תחליפא אבא ועם ר' ינאי חביבי ולא זימן עלי עד שהבאתי ב' שערות ולית ליה קטן אין מצטרף דא"ר יהושע בן לוי קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו פי' לג' אבל עושין אותו סניף לזימון. ואל חשיבני מריש פ' שלשה שאכלו יצא אחד לשוק בשלשה מזמנין עליו ולא בי' משום דלא יתיב גבייהו איך יזמנו בשם. אבל פר"ח ורב אחאי דמן שבחא ורב יהודאי גאון פסק קטן אין מצטרף. וכן אבא מורי רבי יב"ק. אך רבנא חיי' פסק בן ח' או בן ז' אם יודע למי מברכים מזמנין עליו ורבי יב"ק מאחר דברכת המזון בשם אמרי' במגילה מהנהו כל דבר שבקדושה בי' צריך למיתב. וט' נראין כי' אין מצטרפים וקטן סניף ליה פסיק לית הילכתא הכי דדוקא י' גדולים ויתבי וקטן היודע למי מברכין הגיע לכלל שנים אך מספקא לן בשערות כגון מופלא הסמוך לאיש שנדריו נדר ולא ממש ובבן סורר ומורה גבי פרהסיא מי ממעטי כותים וקטנים דילפינן תוך ומינה מה להנן כולן גוים כותים וזכרים ולא עבדי'