הרוקח קצו

קורין לו ומזמנין עליו והוא עונה ברוך שאכלנו משלו והולך לו והם משלימין אבל לא בי' מפני כבוד השם עד שישב. שלשה שאכלו כאחד אחד מפסיק אכילתו לשנים ומברכין ואחר כך יגמור סעודתו ומברך. שנים אין מפסיקים לאחד שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד ובירך לעצמו לאחר שיאכלו השנים כל צורכם מזמנין עליו. אבל הוא אין מזמן עליהם כדאמר רבה תוספאה. שלשה שאכלו כאחד ידי ברכה יצאו ידי זימון לא יצאו. ואין זימון למפרע שאחרי כן יאמר נברך. בא אחד ומצאן מברכין אם שמע שאמרו נברך שאכלנו משלו. או נברך אלהינו עונה ברוך ומבורך לעולם ועד כרב זביד ואם כבר אמרו ברוך עונה אמן כרב פפא

של אמן העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך ונרוממה שמו יחדיו העונה אמן אחר ברכותיו מגונה. אבל בבונה ירושלם משובח. אין עונין אמן חטופה או קצרה ביותר ולא קטופה. כמו אמ שמחסר אות אחת. ולא יתומה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונין אמן ירושלמי בברכות בפ' אלו דברים אמן יתומה רב הונא אמר ההן דמחייבי למברכיה והוא עני ולא ידע מאי עני אבל בקריאת התורה עונה אמן אפילו אינו שומע. בסוכה בפרק החליל והלה מניף בסודרין והמברך לא יזרוק ברכה מפיו שלא ימהר. בשילהי פרק אלו דברים עונין אמן אחר ישראל המברך אבל לא לאחר תינוקות של בית רבן העשויין להתלמד. בפרק כל כתבי העונה אמן פותחין לו שערי גן עדן. מאי אמן אל מלך נאמן. ירושלמי העונה אמן בעולם הזה זוכה ועונה לעולם הבא. שנ' ברוך ה' לעולם אמן ואמן. בפרק שלשה שאכלו העונה אמן ומאריך יותר מדאי אינו אלא טועה. אמן גי' כמו אדני י"י. כאינו הזכיר ב' שמות לכך אמרו חכמים גדול העונה אמן יותר מן המברך

שלא גר מברך בפרק א' דמסכת ביכורים הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לקרות אשר נשבעת לאבותינו. ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותינו. ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו. ירושלמי הורי שמעון חסידא לאילן דבי בר עשתור דאינון גרים בני גרים ואומרי' אלהי אבותינו. פי' כשמתפללי' אומרים אלהי אבותינו. והתנינן אם היתה אמו מישראל מביא וקורא הא גרים בני גרים לא ודכוותה היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו הא גרים בני גרים לא. אמר רבי יוסי קיימא בנימן בר עשתור קומי ר' חייא בר אבא שבא בעבירה על בת ישראל היא מתני'. פי' הא דתנן היתה אמו מישראל כגון שבא כותי על בת ישראל אע"פ שהולד עצמו גר ראשון. אבל גר בן גרים אפי' לא היתה אמו מישראל מביא וקורא ואומר אלהי אבותינו. וליכא למידק ממתניתין למעט בן גרים. רבי זירא בעי כלום הוא מתכוין אלא לאברהם יצחק ויעקב כלים נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות בתמיהה ואמאי הא דקתני אם היתה אמו מישראל פי' הא דקתני בן גר שנולד מישראל בין בכותי שבא על ישראלית דבנה הוי גר ראשון. ופריך אביכורין ולא אתפלה ולא תירץ. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא. מה טעם כי אב המון גוים נתתיך. לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אב המון גוים ר' יהודה בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה אתא עובדא קמיה דר' אבהו ואורי כרבי יהודה וכן הלכה שגר יכול לומר בתפלה אלהי אבותינו וכן בברכת המזון על הארץ שהנחלת לאבותינו. והאי דקאמר במסכת מכות בפרק בתרא כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה ההיא כרבנן דמתני' דפליגא אדרבי יהודה. ורבינו תם הקשה אפי' אם תאמר גר אומר אלהי אבותינו. מקרא אב המון גוים מכל מקום כיצד קורא על הבכורים וצריך לומר ארמי אובד אבי ונצעק אל ה' וכל הפרשה. ויש לומר אליבא דרבי יהודה דגר מביא וקורא כיון שהאבות נקראים אבותינו כאילו הגר היה מזרעם לענין קריאת הפרשה וכל שכן יכול לומר בברכת המזון על שהנחלת לאבותינו וכן פסקו כל הגאונים כר' יהודה. והביאו סוגין דהכא ואמרו מיכן סמכו נמי לגרים בזמן הזה שיהו מתפללין אלהי האבות. והא ברייתא דתני ר' יהודה גר מביא וקורא