הרוקח קצה

לאחר אכילה יש לדבר דברי תורה כדתנן בפירקי דאבות בפרק ר' עקביא בן מהללאל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משולחנו של הקב"ה ובפ' א' דתענית גבי רב נחמן ור' יצחק בתר דסעוד דרשו. וזהו בשילהי ברכות כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בה כאילו נהנה מזיו השכינה. ובתנא דבי אליהו רבתי יבכה אדם עם תלמיד חכם ולא ישמח עם עם הארץ. דרך ארץ בסעודה לא יאכל אדם מעומד ולא ישתה מעומד ולא ידבר בסעודה ולא יקנח הקערה ולא ילקק אצבעותיו וידע אצל מי מיסב ולא יהא מיסב כלפי מי שגדול הימנו. בא לאכול צנון ובצלי' אוכל ממקום העלין ולא יאכל דבר ויתלוש בין שיניו ויחזיר בקערה ועל השולחן. בא לשתות ברבים הופך פניו לצד אחד ושותה. ודכוותי' במסכת ביצה בפ' אין צדין. בתוספתא לא יאכל אדם מן הפרוסה ויחזירנה בקערה מן סכנת נפשות. א"ר אלעזר כל מי שאינו משייר פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה לעולם. בדרך ארץ פ"ו לא יאחז אדם פרוסה כביצה בידו ואם אחז הרי זה רעבתן. ולא ילקט פירורין ומניח על השלחן. ולא יפרוס פרוסה ויחזירנה לקערה בפרק שלשה שאכלו שנים ממתינין זה לזה בקערה. שלשה אין ממתינין בעירובין (דף נב) משיירין פיאה בקערה. בפרק אחרון דקדושין בסופו האוכל בשוק הרי זה ככלב ופסול לעדות. בפרק כיצד מברכים (דף מה) אחר כל אכילתך אכול מלח אחר כל שתייתך שתה מים. במס' גיטין בפרק מי שאחזו אין לו לאכול יעמוד מיד במס' בכורות בפ' מומין אלו אין שותין מים בפני רבים אבל משתינין מים בפני רבים. בכתובות בפרק אע"פ (דף סח) אין משהין בפני שמש בשר ויין או פירות שיש לו ריח. בפרק ע"פ (דף קג) הבו למיברך אסור לכו למישתי אפילו בברכה בתחלה משום דצריך לברכת המזון קודם ואחר כך יברך ברכה כבתחילה. יש מפרשין מברך בורא פרי הגפן תחלה ואחר כך ברכת המזון כזית מזמנין עד כמה מזמנין אמר רבי חייא בר' יהודה משמיה דרב שתה יין ואכל בשר ככותבת אחת מצטרפת ליה. ולהוציא רבי' עד שיאכל כזית דגן. זית קטן מאגוז כדמשמע במסכת שבת בשילהי המוציא יין אבל נראה דכזית גדול בעינן כדאמרינן בפרק כיצד מברכין גבי ר' יוחנן אכל כזית מליח וכן משמע בכריתות בפרק אמרו (דף לט). מים אחרונים תכף לנטילת ידים ברכת המזון. ג' תכיפות הן. בפ' כל הבשר (דף קו) מים אחרונים חובה ובשלהי פרק א' דעירובין אפי' במחנה חייבין מים אחרונים. ופרק א' דסוטה (דף ד) אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה בפרק כל הבשר אחרונים אין נוטלין אלא בכלי. הנוטל ידיו באחרונה תחילה הוא מזומן לברכת המזון. בשילהי אלו דברים בברכות דריש מפסוק ברכת המזון במס' סוטה בפרק אלו נאמרין אמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין. בפ' שלשה שאכלו אין מסיחין על כוס של ברכה אלא מברך מיד. בפרק ע"פ ברכת המזון טעונה כוס. ובברכות בפרק אלו דברים קיימא לן המברך צריך שיטעום או אחד מן המסובין בשלהי בכל מערבין ובע"פ (דף קה) כוס של ברכה צריכה שיעור רביעית הוא ביצה ומחצה. ובפרק שלשה מינין בנזיר עשר רביעיות הן וטעמו פגמו. כוס של ברכה י' דברים נאמרו בכוס של ברכה. טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. חי ומלא עיטוף ובסודר מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין. ומגביה מן השלחן טפח. ונותנין עיניו בה כדי שלא יסיח דעתו ממנו ויש אומר משגרו במתנה לאנשי ביתו. בפסיקת' מתעטף ומברך שאם זרועו מגולה מכסה אותה ומברך שתהא עליו המצוה באימה. ונותנו לימין ואין השמאל מסייעו כל היין שבשלחן ככוס של זימון הוא קיימא לן האוכל כשהוא מהלך או עומד ואוכל צריך לישב כשהוא מברך. במס' ברכות בשילהי אלו דברים המברך עדיף מעונה אמן. דממהרים שכר למברך מן העונה אמן בפרק הרואה מי שנותנין לו כוס של ברכה ואינו מברך מקצרין לו ימיו ושנותיו בפרק כסוי הדם (דף פז) ברכת המזון ארבעים זהובים כי על כל ברכה י' זהובים שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן ואינן רשאין ליחלק. שנים מזמנין כרבי יוחנן ג' שאכלו ויצא אחד מהן לשוק