הרוקח קצד

היכא דחנקתיה אומצא ירושלמי יין עסקיו מרובין ממנו לקידוש ממנו להבדלה ממנו לחופה מי ששותה יין בסעודה ובירך ואחר מזונו חפץ לשתות יין צריך לברך. דאמרי' בפ' ע"פ ברכת המזון הוי הפסק. רבי' שלמה וכן רבנא עמרם גאון פסק על כל פעם ששוחה מים בסעודה צריך לברך שהכל דהוי נמלך. ודמי לדבי רב אשי דכל אימת דמשמשי תפלייהו הוו מברכי. ור' יב"ק ממגנצא הורה לנו לברך רק פעם אחת שדעת האדם לשתות כשיצמא והוא היה מברך פרי הגפן על היין וכששותה שכר או מים אחר כך היה מברך שהכל והיה מפרש יין פוטר מברכה אחרונה כל מיני משקה. ולא בראשונה. מי שהולך למשתה ונתנו לו לשתות ובירך ואינו יודע אם יתנו לו יותר צריך לברך על כל פעם ופעם דהוי נמלך. כדמשמע בפ' ע"פ. בפרק כיצד מברכין בירך על היין שלפני המזון פטר היין של אחר המזון בשבתות ובימים טובים ובשעת הקזה שקובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס. בפ' כ"מ (דף מא) אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה לאכול בהן פתו כגון תבשילי בשר ודגים אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. פר"ח וכן ענבים ותאנים ורמונים שאוכלין בהן פת ובאין ללפת הפת פוטרתן. וכן דייסא. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון מיני מתיקה שיש בהן מיני דגן או חביצא בדובשא שאינו בא ללפת את הפת טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם שנכללות בברכת המזון. דברים הבאים לאחר הסעודה כגון אבטיחים ופירות וענבים וכיוצא בהן שכבר סלקו את הפת ואינם באים ללפת הפת ולא נטלו מים אחרונים טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. פת פוטרת פרפראות לפניהם ולאחריהם. פרפראות אינן פוטרות את הפת. פסק רבינו שלמה אוכל תאנים ורמונים ותמרים אין הפת פוטרתן ומברך לפניהם ולאחריהם. אבל מיני מתיקה שיש בהן דגן מברך לפניהם בורא מיני מזונות ואינו מברך לאחריהם שברכת המזון כוללתן. העיקר פוטר את הטפילה. אגוזים בדבש דבש עיקר ומברך שהכלי בשר ודגים ותבשיל אע"פ שלא היו לפניו בשעה שבירך המוציא אין צריך לברך עליהם דדעתו להביא לפתן ופת פוטרתו דייסא וטרגין וטיסני שאוכלין לשביעה והביאו לאחר המוציא ואינן ליפתן מברך עליהן בורא מיני מזונות ולא לאחריהם. ואם באו קודם המוציא פת פוטרתן. פת חיטין פת שעורין פת כוסמין פת שיפון פת שיבולת שועל מברך על פת חטין ופוטר כולן. ברכות הקודמות ברכת המוציא קודמת לברכת מיני מזונות. מיני מזונות לבורא פרי העץ. פרי העץ לבורא פרי האדמה פרי האדמה לברכת שהכל. לפי שאין ברכותיהן שוות. אבל ברכותיהן שוות המוקדם בפסוק מוקדם לברכה ארץ חטה ושעורה מברך אפי' על פרוסה של חיטין ופוטר את של שעורין. ענבים ותאנים ורמונים וזתים מברך על הענבים ופוטר את כולן, ארץ זית קודם לענבים. תאנים ורמונים מברך על התאנים שהם שניים לארץ. באו לפניו פירות וירקות מברך בורא פרי העץ. ואחר כך בורא פרי האדמה ואחר כך שהכל בא לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך עצי בשמים ואחר כך עשבי בשמים. אתרוג וזית מברך על מין שבעה ופוטר האחר. כל שברכה לפניו שהכל מברך לאחריו בורא נפשות רבות וחסרון. ענבים ותאנים זתים ותמרים פרי העץ ולאחריהם על העץ ועל פרי העץ כל פירות לבד מד' המינין מברך על החביב לו. כל הברכות שהן סומך דברים צריך לומר מעין חתימתה סמוך לחתימתה. כל הברכות כולן אין חותמין בשתים חוץ ממקדש השבת וישראל והזמנים. מוציא אחרים במס' ר"ה בפ' ראוהו ב"ד כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת לחם, וברכת היין. ירושלמי בפרק ג' דברכות ואכלת ושבעת וברכת. מי שאכל הוא יברך. קידוש ואכילת מצה אע"פ שיצא מוציא לפי שהוא חובה. ברכת המזון שני סופרים שאוכלים כל אחד מברך לעצמו סופר ובור סופר מברך ובור יוצא. אבל כל הברכות אחד מברך ואחד שומע. דשומע כעונה במס' סוטה כמו בהלל ומגילה ותקיעה. ובשילהי מסכ' ר"ה גבי שליח ציבור כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי בירך על היין בתוך המזון לא פטר של אחר המזון