הרוקח קצג

כמו במנחות (דף לה) גבי תפילין משעת הנחתן. צריך שתכלה הברכה על הפת כשהיא שלימה ואחר כך בוצע. פת צנומה פתיתין בקערה מברך עליו נוטל ואוכל. בפ' שלשה שאכלו (דף מז) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונין. ירושלמי שיעור בציעה אית דאמר כזית ואית דאמר פחות מכזית. ומייתי מדתנן היה עומד ומקריב, מנחות וכו'. ותניא ליקט מכולן כזית וכו'. אם מצה הוא יצא בהן ידי חובתו בפסח. ירושלמי בפ' שלשה שאכלו תניא כל האומרים עליו שלשה ברכות אומר לפניו המוציא לחם. התיבון הרי פחות מכזית אין אומר עליו ג' ברכות מעתה לא יאמרו עליו המוציא. ומשני משאר מינין נצרכו. בפ' כיצד מברכין קיימא לן הביאו לפניו פתיתין ושלימים מברך על השלימין. פרוסה של חיטין ושלימה של שעורין מניח של שעורין שלימה ובוצע פרוסה של חיטין. על הטוב מברך. ואם יש לאדם שני חצאי לחם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כמו שלם. אפי' בשבת כדמשמע בעירובין בפ' חלון (דף פא) תופרה בקיסם ולא ידיע תיפרה דינו כשלם. בפ' שלשה שאכלו בעל הבית בוצע ואין לו לבצוע יותר מדאי דמיחזי כרעבתנותא כדמשמע בפרק כיצד מברכין אך בשבת וביום טוב יבצע גדול מאד כר' זירא. ירושלמי בפ' כיצד מברכין רב הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפלג בימיניה. אין להפסיק בין ברכת המוציא לאכילתו אמר רב טול כרוך טול כרוך אין צריך לברך שצורך אכילה אינו הפסקה. וכן הביאו מלח או ליפתן או גביל לתורי. אבל אם דיבר שאר דברים בין ברכת המוציא לאכילתו צריך לברך המוציא פעם שנית. אבל אם אכל הבוצע מעט והסיחו הא נפקי כולהו כדמשמע בשילהי בכל מערבין. דאי יהבי לינוקא נפקי כענין זה בשחיטה וכיסוי כדאמרי' בפ' כסוי הדם. וכן במסכ' מנחות (דף לו) סח בין תפלה לתפלה. ואם אמר המברך קבל המוציא קודם שאכל אינו הפסקה. טעימת בוצע אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע. תניא הבוצע הוא פושט ידיו תחילה בקערה ואם בא לחלוק כבוד לאביו או לרבו או למי שגדול ממנו רשות בידו. ואינו רשאי לבצוע עד שיכלה אמן וכו'. ירושלמי מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך כשהיו כולם זקוקים לככר אחד שותין אפי' לא שתה המברך כשהיה כל אחד כוס בידו. וכן ההיא בפ' ע"פ (דף קז) ההוא סבא דגחין ושתי. לאחר שטעם הבוצע טוב שיחלק לכל אחד כדאמרינן טול כרוך טול כרוך. כשאוכלים אין מסיחין בסעודה כדאמר בפ"א דתענית שמא יקדים קנה לוושט. ביומא בפ' אמר להם הממונה (דף ל) הלכה בסעודה יוצא אדם להשתין מים נוטל ידו אחת לפי ששפשף הניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה. דיבר והפליג נוטל שתי ידיו ומחזיר הטפיח על האורחים שידעו שנטל ולא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס דידיע דאנינא דעתיה. בשבת בפ' המוציא יין הנכנס לסעודת קבע נפנה ונכנס במקומו. משום דאמרינן בפ' כירה הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו בפ' כיצד מברכין היו יושבין שלא קבעו סעודה כל אחד מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולם. בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי ואינם מכוונים לשמוע. ואם אמר תשמעו ואל תאכלו אז יוצאין בברכתו. מים בסעודה או שכר או דבש או שכר תמרים. רבינו תם פוסק שאין צריך לברך עליהן בסעודה שפת פוטרתו. מדמסיק בפ' כיצד מברכין דברים הבאים בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם דהפת פוטרתו אי הכי יין נמי נפטריה פת יין גורם ברכה לעצמו הרי אפי' יין היה פוטר אם לא שגורם ברכה לעצמו וכן הורה רבי' יב"ק משפירא אך רבי יב"ק אבי הצריך לברך מדאמר בשילהי כיצד מברכין השותה מים לצמאו מברך שהכל ואמרינן בגמרא לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא ולא אמר השותה מים בסעודתו משמע שיש לו נברך וכן פי' רבינו יב"א יין נמי נפטריה פת בתוך המזון דהא לשרות האכילה בא יין גרים ברכה לעצמו ולא פטר אבל שאר משקין לא פריך נפטריה פת דלא אתו ללפת את הפת ומדקאמר יין פוטר כל מיני משקה הא ליכא יין מברך אשאר משקין ולא פטר אלא