הרוקח קצב

דאדם וכן מן הצנור המטפטף לא יטול. נטילה במלוי ידים בפ' במה אשה כדרב חסדא. משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבות'. צריך שיתן מים בשתי ידים. שלא יהא חציצה דתנן במס' ידים. נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה ונוטל פעם א' להעביר הטיט פעם ב' לטהר את הידים ג' לטהר אותם מים. וטבעות באצבע הנשים אינו חוצץ כי הוא למעלה מפרק אמצעי של אצבע. ואמרינן בפ' כל הבשר עד כאן לחולין. פי' פר' אמצעי של אצבע ואם היה צריך כל היד הוי חציצה. במסכת ידים הכל כשירין ליתן לידים אפי' חרש שוטה וקטן אעפ"י דאמר בפ' כל הבשר מכח גברא קאתי לא בא למעט קטן אלא צינור שלא בא מכח אדם. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. והקוף נוטל לידים. רבי יוסי פוסל בשני אלו. בתוספ' נוטלין לידים אפילו טמא מת ואפילו בועל נדה בפסחים בפ' ואלו עוברין ובשחיטת חולין בפרק העור והרוטב לנטילה אם אין לו מים ויש בסוף ד' מילין ימתין באכילתו עד בואו שמה. ואם יש מים לאחריו פחות ממיל חוזר. מיל אינו חוזר. בפ' ב' דערובין ר' עקיבא לא אכל כלום עד שנטל ידיו. בפרק ב' דזבחים ורחצו ממנו ולא בתוכו בהלכות גדולות אמר רב אחאי אמרינן מדלא ממעט מורחצו ש"מ האי דמשאיב דלאי דמיא מטביל ביה איניש ידיה ועולה לו לנטילת ידים דרחיצה מעליא היא. ונראה דהאי שכשוך שעושה בידו במים הוי כח אדם כמה דבעינן כח אדם. בפ' כל הבשר משמע האוכל במפה צריך נטילת ידים וכן אוכל מחמת מאכיל צריך נטילה מאכיל עצמו אינו צריך. אוכל פחות מכביצה יטול מספק ולא יברך. בברכות בפ' ואלו דברים בשבתות וימים טובים אמרי בית הלל מוזגין ואחר כך נוטלין תכף לנטילה סעודה. לאחר שנטל ידיו ינגב היטב. בפ' א' דסוטה (דף ד) האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא. בפרק א' דפסחים (דף ז) כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן כן כששופך על ידיו מברך. הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין ידיו טהורות. רבי יוסי אומר ידיו טמאות. נטל מן הסלון שיש בו קבלת רביעית ידיו טהורות ר' יוסי אומר ידיו טמאות ומודה ר' יוסי אם בין ברכיו או בין אצילי ידיו טהורות פי' ומסייע להריק בברכיו ובאצילי ידיו. ר' יוסי אומר בעי תרי גברי ליתן על הידים. הטה חבית על צידה ומעצמה מקלחת המים הוא דאמר בפ' כל הבשר גבי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנו לידים התם דולה ושופך על אריתא דדלאי ומהאריתא נשפכין המים על הידים אבל הכא מחבית שהטה נשפכין. הקוף נותן על הידים אפילו לא היתה הטייה בידי אדם. בפ' כל הבשר ר' יוסי פוסל במטה חבית זקוף שאינו מכח אדם וכן בפ' כל הבשר בעינן כח גברא. ומתני' שפוסל המטמא במשא כמו נדה דגוי אין נוטלין הימנו דווקא לתרומה ולא לחולין. על ידו אחת בפ' ב' דגיטין נטל נטילה גדולה בבת אחת שיש בה רביעית או נטל שני פעמים לא בעי רביעית אם בא משיורי רביעית

שכט הלכות סעודה בפ' כיצד מברכין (דף מב) היסבו והביאו לפניהם מים כל אחד נוטל ידיו בפ' אלו דברים (דף נב) תכף לנטילה ברכת המוציא. הסיבו אחד מברך לכולן המוציא אם אמרו ניזל וניכול בדוכתא פלוני ופלוני ואם לא קבעו מקום להסב כל אחד מברך לעצמו. ואם כיון המברך להוציאם והם כיונו לצאת יצאו. אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו לפני כל אחד ואחד ואם הלחם טוב או מתובל אין צריך להמתין. על הפת מברך המוציא לחם מן הארץ. ובעת שחפץ לברך המוציא אוחז הלחם בשתי ידיו בי' אצבעות. בירושלמי פ"א דחלה ובמדרש ויכולו כנגד י' מצות שמקיים לא תחרוש בשור ובחמור. לא תזרע כלאים. לקט שכחה ופיאה. לא תחסום שור תרומה מעשר ראשון. מעשר שני חלה. ירושלמי כיצד מברכין תני אין מברכין על הפת אלא כשהוא פורס. אמר ר' חייא הדא אמרת הדין דנסיב עיגולא ומברך עלוי והוא דלא אתי בידיה צריך למיברך עלוי זמן תניינות. בפ' הרואה י' מלאכות מן החרישה עד האפייה. וי' תיבות בברכת המוציא. וכן בפסוק בתהלים להוציא לחם מן הארץ. בסנהדרין בפ' חלק (דף קב היכא דשרי בישולא מקום שמתחיל לאפות שם בוצע ואין לברך המוציא קודם שיתפוש הלחם