הרוקח קפג

שכב הלכות תפלה א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שמשה רבינו לא נענה אלא בתפלה אין עומדין בתפלה אלא מתוך כובד ראש. עבדו את ה' ביראה. בספרי לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בתפלה אלהא דאנא פלח ליה בתדירא ביבמות בפרק מצות חליצה (דף קה) המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה וכשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות שכתוב ג' הגשות לתפלה. ויגש אברהם. ויגש יהודה. ויגש אליהו. ועוד כתיב ורגליהם ב' רגל א' ואחר ישרה. מיישר רגליו יחדיו ישר"ה שיר"ה תפלה בפ' א' דברכות המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנ' ורגליהם רגל ישרה. ירושלמי א"ר אמי נאמר בכהנים לא תעלה במעלות. עקב בצד אגודל. וחרנא אמר כמלאכים ורגליהם רגל ישרה. ולא יעמוד על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך. ממעמקים קראתיך ה'. ונותן עיניו למטה כדאמר בפרק מצות חליצה ומכוון בכל לבו. בשלהי פ' תפלת השחר א"ר אלעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. דורק אין עומדין המתפלל צריך לכוין את לבו תכין לבם תקשיב אזניך. בפרק ב' דפרקי אבות אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב"ה. בפרק אין עומדין (דף לב) המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם. וחנה היא מדברת על לבה. מיכן שהתפלה צריכה כוונה. רק שפתיה נעות. מיכן שצריך לחתך בשפתיו וקולה לא ישמע. מיכן שאסור להגביה קולו בתפלתו. בפרק ג' דברכות (דף כד) המשמיע קולו. סימן רע לו. ויש או' ניכר הוא שהוא מכוער והוא מקטני אמנה. ומסיק רב הונא שיכול לכוין את דעתו בלחש אבל אין יכול לכוין בלחש מותר בינו לבין עצמו אבל לא בצבור משום דאתי לאטרודי:

תפלה מעומד בפרק אין עומדין. תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך דברים בטילים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. או מתוך הלכה פסוקה. כי הא דאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקים. בפ"ב דתנא דבי אליהו השתחוו לה' בהדרת קודש מיכן אמרו אל יעמוד אדם בתפלה עד שיאמר הלכה אחת או פסוק אחד. אפי' מלך ישראל שואל בשלומו. לא ישיבנו בתפלה אבל למלכי אומות העולם משיבין מפני הסכנה. אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק בפ"ק דיומא ודברת בם בם ולא בתפלה. סדר תפלה בפרק א' דברכות (דף ט) א"ר יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח וכו'. בפרק אין עומדין ובפרק א' דע"ז (דף ט) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל בפרק ערבי פסחים (דף קיז) ואעשך לגוי גדול. שאומר אלהי אברהם. ואברכך שאומר אלהי יצחק. ואגדלה שמך שאומר אלהי יעקב. והיה ברכה. בך חותמין ולא בכולם. במכילתא בפר' תפילין מניין שאומר בא"י אלהינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שנ' ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. בפרק א דברכות המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם ה' זוקף כפופים. בשלהי פ' אין עומדין באבות שוחה תחלה וסוף. טעה באבות סימן רע לו. ואם שליח ציבור הוא סימן. רע לשולחיו. מי שאין יכול לכוין יכוין באבות. אין אומרים כי אם האל הגדול הגבור והנורא. דאמרן משה וכנסת הגדולה. בפרקי דרבי אליעזר בפ' פ"ח ענו העליונים ואמרו בא"י מגן אברהם. בפרק הקורא את המגילה למפרע מניין שאומר אבו שנ' הבו לה' בני אלים מנין שאומר גבורות שנ' הבו לה' כבוד ועוז. בפ' אין עומדין מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים בפרק א' דתענית בימות החמה אם לא אמר משיב הרוח מחזירין אותו בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. מתפלת המוספין של יום טוב האחרון של סיכות הוא יום שמיני עצרת עד יום ראשון של פסח מזכירין משיב הרוח ומוריד הגשם דהלכה כר' יהודה. בפרק א' דתענית ירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בפרקי דר' אליעזר בפרק ל"א עמד יצחק על רגליו