הרוקח קפב

ובקומך בפ' אין עומדין האומר שמע שמע משתקין אותו. אם אמר כל הפסוק ושנה בו הוי מגונה וצריך לכוין דעתו. בדברים רבה קרית שמע כל זימנא דקרי ביה ליהוי ככרונטוגמא חדתא. פי' אגרת חדשה דקודשא בריך הוא לא מטרח עלן דכתיב מה עשיתי לך ומה הלאיתיך במנחות בפ' שתי הלחם (דף צא) קרא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ירושלמי מפני מה קורין קרית שמע בכל יום מפני שי' דברות כלולות בהן. בתנא דבי אליהו רבתי בפ' כריתות אפי' אין בידו לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנס' וקורא קרי' שמע בעבור שמו הגדול יש שכרו מונח לפניו ובלבד שיהיה שמור מן העבירה. בפ' ב' דברכות דין הוא שתקדים שמע שיש בו מלכות שמים ללמוד וללמד ולעשות. והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויש בו ללמוד ולעשות. ויאמר אינו נוהג אלא ביום ואין בו אלא לעשות. בפ' ב' דברכות ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכן הלכה. אין לומר אמת תרי זימני אני ה' אלהיכם אמת ויציב. דכתיב וה' אלהים אמת, ירושלמי צריך להתיז ז' של למען תזכרו. במדרש ויכולו אם בחוקותי וזכרתם את כל מצות ה' צריך לדקדק פן יקרא ושכרתם. הקורא קרית שמע באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר תשלג בצלמון. בפ"א דיומא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יראה באצבעותיו בפ' ב' דברכות האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך ולא בתפלה. ומסקינן עד ובשעריך קמא בטילין ממלאכתן. אבל מוהיה אם שמוע עושין במלאכתן וקורין. פועלין העושין מלאכה אצל בעל הבית בשכר מבטלין לפרק ראשון מיכן ואילך קורין ועושין מלאכה ומברכין לפניה ולאחריה. ומתפללין ג' ברכות ראשונות הביננו וג' ברכות אחרונות. ומברכין לאחר סעודה הזן. ובשנייה פותח בברכת הארץ וכולל בהם בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ. ואם בלא שכירות כי אם בסעודתו קורין ומתפללין י"ח ברכות ואין עוברין לפנ' התיבה ואין נושאין כפיהם ומברכין ד' ברכות בסעודה ואם בעל הבית מיסב עמהם אפי' עושין בשכירות מברכין כתיקנן ד' ברכות

שכא בעל קרי בפ' ג' דברכות בעל קרי מהרהר בלבו ירוש' מהרהר בברכות אבל ק"ש וברכת המזון יוציא בשפתיו וקיימא לן בפ' ב' דקדושין דברי תורה אין מקבלין טומאה כר"י בן בתירה אבל לתפלה צריך טבילה. דתנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי יקצר. הא לא התחיל לא יתחיל. בעל קרי המרגיל צריך מ' סאה בריא לאונסו ט' קבים חולה לאונסו פטור מכלום. טוב לאדם שאינו יכול לטבול שישפשף במים ירכיו וערותו לטהר מן הקרי הדבק. הכון לקראת אלהיך ישראל. בפ' א' דברכות קיימא לן כל שלא אמר אמת ויציב בשחרית לא יצא ידי חובתו. לסמוך גאולה לתפלה וצריך לסמוך גאולה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. אע"ג דא"ר יוחנן בתחלה או' ה' שפתי תפתח דהוי כגאולה אריכתא ואין לומר שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו ולא כי שם ה' אקרא דלא קא שרי ר' יוחנן כי אם ה' שפתי ואם אומר קדיש או ברכו או קדושה יכול לאומרו בין גאל ישראל לתפלה או ברכת ציצית. בפ' א' דברכות מצינו מכל זכיות של חזקיהו מלך יהודה לא הזכיר אלא שסמך גאולה לתפלה. בפ' א' דברכות כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל אותו היום כולו. בירושלמי אין השטן מקטרג כל אותו היום כולו. בפ' כיצד מברכין תכף לגאולה תפלה. וקבלתי מן ריב"ק שפירא אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה עד אני ה' אלהיכם אמת ולא יאמר אמת ויציב אחר שאמר אני ה' אלהיכם אמת. מפני שעת הדחק מוטב להרחיק כדי לסמוך גאולה לתפלה דאמר בירושלמי של תפלת השחר ר' יוסי מצלי בתלת שעין ביממא וכן ר' חייא ב"ר אבא וכן ר' ברכיה. ומקשי ואמר כבר קיבל עליו עול שמים בעונתה ומשמע ברכה אחרונה לא בירך. ובפ' תפלת השחר מר סבר מסמיך גאולה לתפלה עדיף מעומד בתוספ' דברכות אין אומר דברים אחר אמת ויציב אבל אומר אחר תפלה כסדר יום הכפורים: