הרוקח קפא

שמע קכ"ב. ציצית ס"ט הרי רל"ט כנגד אבריו ובראש ט' אברים לכן מוסיפין ט' תיבות. אל מלך נאמן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבו. או משיכיר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד. ואין לקרוא יותר מדאי בהשכמה כדמייתי ביומא בשילהי אמר להם הממונה הקורא קרי' שמע עם אנשי משמר לא יצא מפני שמשכימים. משום הכי הילני עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל כשחמה זורחת ניצוצות יורדות ממנה ויודעין העם שבירושלם שהגיע זמן קרית שמע דקיימא לן בפ' א' דברכות (דף ט) כוותיקים שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה כדפסק אביי. ואם קרא קודם הנץ החמה יצא. כדפסיק ריב"ל. בפ' א' דברכות לאחר שיעלה עמוד השחר יצא דומיא דמגילה ומילה. דמצותן עם הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. בפרק הקורא את המגילה (דף כ) ולמצוה זמנה עד תחלת ג' שעות כדמשמע בפרק א' דברכות גבי משמורות ופסיק רב יהודה משמיה דשמואל כר' יהושע דאמר עד ג' שעות א"ר מני גדול הקורא קרית שמע בעונתה מהקורא בתורה מדקתני הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. אם קרא שמע והתפלל בביתו או בבית האבל ובא בבית הכנסת יקרא כל קרית שמע עם הציבור ויקבל שכר כקורא בתורה. קרית שמע בכל לשון כחכמים בפ' ב' דברכות (דף יו) וכן סתמא דמתני' דסוטה בפ' ואלו נאמרין וקיימא לן הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו ואם קרא ולא השמיע לאזנו יצא וצריך לדקדק באותיותיו. קרא ולא דקדק יצא. וצריך ליתן ריוח בין הדבקים. על לבבך בכל לבבכם. עשב. בשדך. ואבדתם. מהרה. על. לבבכם. הכנף. פתיל. אתכם. מארץ. ירוש' אשר נשבע ה'. וצריך להאריך באחד ובד'. ובלבד שלא יחטוף בח'. וצריך להאריך שיחשב מלכות שמים למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. עד כאן כוונת הלב דברי ר' מאיר. וכן פסק רבא הלכה. וכוותיה עבדינן דהוא בתרא. וכן רב נחמן ורב יוסף לא מצרכי אלא פסוק ראשון זהו קרית שמע של רבי בפסיק' בפרק מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם כבוד. ברוך שם כבוד אומר בלחישה. במדרש אספה לי כשעלה משה למרום וסיימו קרית שמע התחילו המלאכים ואמרו ברוך שם כבוד מלכותו הלך משה והתקין שיהו אומר אותו בחשאי. במדר' רבנן אמרין כשעלה משה למרום שמע מלאכי השרת מקלסין ברוך שם. והורה לישראל ולמה אין אומרים אותו בפרהסיא. א"ר יוסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קרומין מתוך פלטין של מלך נתנה לאשתו אמר לה אל תתקשטי בפרהסיא אלא בתוך ביתך אבל ביום הכפורים שהם נקיים כמלאכים הם אומרים בפרהסיא ברוך שם כבוד מלכותו. בכל לבבך צריך ליתן ריוח בין הדבקים היום צריך להפסיק ואחר יאמר על לבבך כדפסי' רבא כוותיה אשר אנכי מצוך היום והדר ליקרי לאהבה. קיימא לן כבית הלל דאמרי כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך עומדים וקורין ומטים וקורין. והא דאמר בפ' ב' דברכות האומנין בטלין ממלאכתן וקורין פרשה ראשונה. כי היכי דלא לשוויה עראי ולא משום כוונה. בתנחומא בפרש' לך לך אסור לו לאדם לקבל מלכות שמים מהלך אלא יעמוד על רגליו ויקרא קרית שמע וכשיגיע לברוך שם ואהבת ילך מיד וקורא מהלך ואינו חושש. מורי רא"ם פסק כר' יהושע בפ' היה קורא כל הפרשה ראשונה בעמידה. ירושלמי אם מהלך עומד בקבלת עול שמים. פר"ח היה קורא עד לבבך בעמידה אם היה מהלך. טעה. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש. טעה באמצע הפרק יחזור לראש הפ' בין כתיבה לכתיבה. יחזור לוכתבתם קמא. אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם ברור וכתבתם אחרון תופס. בתוספתא השמיט פסוק אחד לא יחזור ויקרא אותו פסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סוף. וכן בהלל ובתפלה ובמגילה הקורע למפרע לא יצא ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קי"ל כר' אלעזר דאמר בפ' ג' דברכות חוזר וקורא דקרי' שמע דאורייתא דבין בית שמאי ובין בית הלל סברי דהוי מדאורייתא.