הרוקח קפ

בריה. אהבה רבה. וכן הלכה למעשה א"ר יהודה השכים לשנות וכו' עד שכבר נפטר באהבה רבה. ותנן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת ומסיק אהבה רבה הוו אמרי. קק"ק שליח ציבור אומר קק"ק עם הציבור. דתניא בתוספתא פ' א' דברכות ר' יהודה היה עונה עם המברך קק"ק. במסכת סופרי' בשלהי פ' נהורא גדול פורס על שמע לומר קדיש ביחיד לפי שהוא כסודר אבל קדוש בעמידה אין מן הדין לאומרו פחות מי' ואין קטן עולה למנין ברכו וקדיש עד שיהיה בן י"ג שנה. ועוד בפרק המתחיל משה הקניא אין אומר קדיש וברכו בפחות מי'. ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה עמד חד ואמר בפני אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ירושלמי דמגילה אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להם מקצתן גומר. בפ' אין עומדין ירושלמי בן פוטא אישתתק באופנים אתון שאלון לר' אבון אמר לון בשם ר' יהושע בן לוי זה שהוא עובר תחתיו יתחיל ממקום שהפסיק. אמרי ליה והא תנינא מתחיל בברכה שטעה זה אמר לון מכיון דעניתון קדושה כמי שהוא תחלת ברכה יוצר המאורות אין לומר קודם עמוד השחר. כדאמר בפ' א' דברכות אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת אהבה רבה. והא דלא אמרינן יוצר המאורות משום דלא מטא זימניה. וקיי"ל בפ' הקורא את המגילה (דף כד) סומא פורס על שמע ואומר יוצר המאורות דאית ליה הנאה כר' יוסי ומנהג כשמאחרין לבא לבית הכנסת ויש בחצר בית הכנסת עשרה פורסין על שמע ואומר ישתבח קדיש. וברכו. יוצר אור. עד יוצר המאורות. אהבה רבה. כן אורי ליה ר' אליעזר לר' פדת בריה אהבה רבה. ואסור לדבר באמצע ברכת יוצר. כי אם בין יוצר המאורות' לאהבה רבה. כדאמר בפ' ב' דברכות ר' אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה ובין שנייה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע ובין והיה לויאמר וכל שכן מי שקורא קרית שמע ואומר הציבור ברכו או שמיה רבא. או קק"ק פוסק ועונה עמהם אפילו באמצע דלא גרע מיראה וחוזר למקום שפסק. מה שאין כן בתפלה. כדאמרינן בפ' א' דיומא ודברת בם ולא בתפלה. אמן אל מלך נאמן מה שאפילו יחיד אומר אמן אל מלך נאמן וקיימא לן בברכות בפ' שלשה שאכלו תניא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה. בכל הברכות. והא דתניא הרי זה משובח. בברכת המזון בונה ירושלם אמן ובתוספת' בפ' אחד הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המנות לא יענה אמן אחר עצמו. ואם ענה הרי זה בור. ירושלמי תני הפורס על שמע והעובר לפני התיבה והקורא בתורה והנושא את כפיו והמפטיר בנביאים והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אמן אחר ברכותיו ואם ענה הרי זה בור אית תנאי דתני הרי זה חכם. אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור בעונה על כל ברכה וברכה ומאן דאמר חכם בעונה בסוף. ונראה הא דאמר בבונה ירושלם לפי שהוא סוף ברכת המזון הוא הדין סוף הכל כמו קודם קרית שמע שהוא סיום. ואע"ג דהוי אמת ויציב כעין ברכה הסמוכה לחברתה דלא מתחיל בה בברוך מכל מקום הוי בענין סוף. מדאמר בפ' ע"פ (דף קד) ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה של קרית שמע שהוצרך להזכירה שגומר בברוך ולא מתחיל הלכך אף יחיד קודם קרית שמע אומר אמן. במס' שבת בפ' כל כתבי כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן מאי אמן אל מלך נאמן. אל קודם העולם מלך העולם נאמן בתחיית המתים האל הנאמן שומר הברית והחסד. מן אל מלך נאמן עד אני ה' אלהיכם רמ"ח תיבות כנגד רח"ם אברים כדאי' בתנחומא א"ר מני אל תהי קרית שמע קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כנגד אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו וכו' אמר הקב"ה אם שלי כתיקנה אני אשמור את שלכם. לכך רמ"ח תיבות שמרני כאישון בת עין. אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה. על כן מצרפין אל מלך נאמן וברוך שם כבוד מלכותו. להשלים רמ"ח כי בתורה מן שמע עד ובשעריך מ"ח תיבות והיה אם