הרוקח קעט

שוה ובנין אב. כלל ופרט. פרט וכלל. כלל ופרט וכלל. כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. יצא מן הכלל ללמד. טען אחר שהוא כעניינו טען אחר שלא כעניינו. בדבר החדש למד מעניינו למד מסופו. שני כתובים. כנגד י"ג אש במתן תורה במשנה תורה י"ג דברים שהחכמה מאין תמצא. י"ג תורה במשלי. י"ג הון במשלי. י"ג גן בבראשית. י"ג ברוך בברוך שאמר פ"ז תיבות ראשו כתם פ"ז. ובו ל' רישין כמו ל' רישין בי' דברות ול' אלפין בתהלה לדוד ארוממך הרי מן נטילת ידים עד מלך מהולל בתשבחות כ"ג ברכות עד הזמירות הודו לה' קראו בשמו עד אל תריעו צ"ט תיבות כאותיות ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. שירו לה' כל הארץ עד והלל לה' ק"ל תיבות ומן רוממו עד כי גמל עלי קע"ח. מזמור לתודה עד אמונתו מ"ג תיבות. יהי כבוד עד לא יעזוב קי"ח תיבות והוא רחום עד קראנו. י"ט תיבות אשרי אשרי יושבי ותהלה לדוד. בפ"א דברכות א"ר אלעזר בר חנינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכ"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואומר הללויה הללי נפשי. כי טוב. מן השמים. שיר חדש. הללו אל בקדשו. ואמרינן במס' שבת בפ' כל כתבי אמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ומסיק הם פסוקי דזמרה וקורא ברוך ה' לעולם. ופרשה דדברי הימים. לך ה' הגדולה עד לשם תפארתך ושם היו מניחין ומתפללין ישתבח. אך לאחר מיכן תיקנו לומר פרשה שבעזרא אתה הוא לבדך עד במים עזים. ויושע עד לעולם ועד. כי לה' המלוכה. ועלו מושיעים. והיה ה' למלך על כל הארץ. ועומד החזן ואומר ישתבח. וסיים בברוך עד אל חי העולמים. ואסור לדבר בין הזמירות לישתבח כי שם סיום הזמירות בברכת אל גדול בתשבחות. מי שאיחר מלבא לבית הכנסת ורוצה להתפלל עם הציבור שתהא תפלתו נשמעת קורא ברכות כולם ופרשת תמידים ואיזהו מקומן וברייתא ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות וברוך שאמר וב' פסוקים ה' צבאות עמנו תהלה לדוד ופסוקי דזמרה יהא שמיה רבא יתגדל אומר אחר פסוקי דזמרה כשסיים ישתבח ואין מדברים בין זמירות לישתבח. ובין ישתבח ליתגדל. יהא שמיה רבא בפ' כל כתבי א"ר יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוונתו קורעין לו גזר דינו שנ' בפרוע פרעות בישראל. ז' תיבות בפסוק וכן ז' תיבות יהא שמיה רבא. בפ' א' דברכות כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מברך הקב"ה מנענע את ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. יש בני אדם כשלא היו בבית הכנסת כשאמרו יהא שמיה רבא. וקיימא לן כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי' וקורין ברייתא בפ' א' דברכות א"ר ר' יוסי פעם אחת וכו'. יתברך וישתבח הרי קודם יהא שמיה רבא אמר יתגדל ויתקדש. שהם כנגד אנכי ולא יהיה לך. ואחר ח' תיבות של לשון הקודש יתברך עד ויתהלל כנגד ח' דברות שדבר משה. ומה שאומרים בתרגום לנחמתא לנחם הקב"ה שאמר אוי לאב שהגלה את בניו ואוי לבנים שגלו כדאי' בפ' א' דברכות ומלאכי השרת אין מכירין בלשון ארמי כדאי' בפ' א' דשבת (דף מג) ובסוטה שלא יתמהו מלאכי השרת ואומרים מה נחמה לכך אומר בתרגום ונחמתא ואמרו אמן. יש לענות הקהל אמן ירושלמי א"ר יהושע בן גדיא כל העונה אמן בעה"ז זוכה ועונה אמן לעה"ב שנ' אמן ואמן. אמן בעה"ז ואמן לעה"ב. ברכו בספרי כי שם ה' אקרא. ר' יוסי אומר מנין לעומדין בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך שעונין אחריהן ברוך ה' המבורך לעולם ועד. שנ' כי אם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ומניין שעונין אמן ומניין שעונין ברוך שם כבוד מלכותו ומניין שעונין יהא שמיה רבא ת"ל הבו גודל לאלהינו. במכילתא דר' חנינא בר אחי רבי יהושע אומר הבו גודל לאלהינו. אלו העונין ברוך ה' המבורך וכו'. במדרש מה רבו מעשיך חיה אחת עומדת באמצע הרקיע וישר' שמה בכל שחר אומרת ברכו את ה' המבורך. וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך כבוד ה' ממקומו לכך נהגו ישראל לומר ברכו והקהל עונין ברוך ה' המבורך. יוצר בפ' א' דברכות (דף יא) בשחר מברך שתים לפנים ואחת לאחרים מאי מברך יוצר אור ובורא חושך ואידך מאי היא. אורי ר' אליעזר לר' פדת