הרוקח יח
Rokeach 18 · הרוקח · free full Hebrew text
Open in the reader →בכל יום שעה אחת בכל יום פעם אחת או פעמיים ובימות החמה יושב לפני זבובים או לפני גמלים או לפני דבורים או יסבול יסורין הקשין לו כמות ואין לו להשתמש באשה כי אם באשתו הטהורה ויש לו להתוודות בכל יום ויום בבכי ואנחה ובכל מיני סיגוף וצער מאחר שאסרה על בעלה אבל אם אנסה שלא אסרה די לו כמו בעריות או כריתות אחרות שעבר עליהם ילקה ויתענה מ' יום רצופין וישכב על הארץ ולא ירחץ ולא יתענג ולא ילך בשחקו' ובטיולים:
יב הבא על בת נכר על כותית חייב להתענו' וללקות מלהיות קשור עמה כאש לא נופח ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ירחוץ לכל הפחות מ' יום עד ישוב חרון אף ה' ממנו. וכן הבא על שפחה כנענית יתענה ולא ירחץ מ' יום ויתענה שני וחמישי וכן אם רבע בהמה או חיה או עוף יתענה ולא ירחץ עד ישוב בתשובה שלמה ולא יראה לא עוף ולא בהמה וחיה כשנזקקין יחד זה לזה:
יג המנשק נשים ומחבקן ומשמשן בלא שכיבה יתענה שני וחמישי ושני ולא יעשה עוד ויתרחק מפתח ביתה פן יבא לידי עבירה:
יד הבא על אשתו נדה יתענה מ' יום רצופין וילקה בכל יום ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יאכל מאכל חם ולא ירחץ באותן הימים. אדם שבא על ערוה או על אשתו נדה יש לו לישב במים קרים בקרח כשיעור צליית ביצה וגומעה לא פחות מג' ימים ולא יותר מן מ' יום ובכל יום יתודה עונו בין מתענה ובין אינו מתענה. ואם חיבק אשתו נדה או נשקה או חיכך אברו על בשרה יש לו להתענות ולהתוודות. מותר לאדם להתיחד עם אשתו נדה בחדר אחד כדאמרינן בסנהדרין (ד' לז) סוגה בשושנים. ובעירובין בפ' הדר רק לא ידבר עמה דברי תפלות ולא יחבקנה ולא ימשמשנה ולא ינשקנה ולא יאכל עמה ולא ישתה עמה עד שתטבול במים ולאחר טבילתה ישמחנה ויחבקנה וינשקנה ויקדש עצמו מתשמיש המטה ולא ינבל פיו ולא יראה בה דבר מגונה אך ישעשע במשמושי' ובכל מיני חיבוק למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה כי היא אשת חיקו ויראה לה חיבות ואהבות:
טו גנב או גזל ומתחרט ישיב למי שגנב או ליורשיו הכל והשיב את הגזילה אשר גזל וילקה ויתענה ויתאנח ויתחרט ויתודה ואם יבא לידו ממון חבירו והיה יכול לגנוב ומונע ומתרחק מלילך אצל ממון חבירו וירבה בצדקות ויבקש מחילה מן הנגזל ואם אין לו יורשים לנגזל או כי אינו מכירם יתן לבית דין מה שגנב או מה שגזל וילקה ויתודה:
יו המצער את חבירו בין בדברים בין בממון בין בחבלה בין בהכאה בין באונאת דברים אין כפרה אם לא ירצה את חבירו וימחול לו כדאמרינן בבבא קמא בפ' החובל (ד' צט) החובל בחבירו אפי' נתן לו כל ממון שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה אמר ר' יצחק המקניט את חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו וירבה עליו ריעים ואמר בפ' בתרא דיומא (ד פ"ה) א"ר אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם להקב"ה יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. בתורת כהנים על לשון הרע נגעים באים ומה מרים שלא בפני משה דברה כך המדבר גנאי על חבירו בפניו על אחת כמה וכמה השמר בנגע צרעת זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים על כל עבירה היה לו להתענות וללקות כ"ש על חייבי מיתות ב"ד ועל חייבי כריתות כ"ש על לא תשא את שם וכ"ש על חילול השם גנב או גזל או לקח ריבית הרי עבר על לאו יש לו להשיב הגזילה כולה או הגניבה והריבית ויבקש ממנו מחילה וילקה על לאו ויתענה ויתודה וישמר שלא יקבל פקדונות ולא לילך על ממון חבירו. כי גזל נפשו של אדם חומדתו ע"כ יתרחק מהן ויעשה ג"ח בין בגופו בין בממונו ויותר ממה שיש לו ואם החזיר הריבית וילק' ויתוודה ויתענה וישמור עצמו מכל מיני ריבית ומאבק ריבית ומריבית דברים ואם היה יכול להתפרנס בלא ריבית אפי' מן הא"י לא יקח שנה אחת ולא ישב במקו' שמדברים ענייני ריבית כי המלוה בריבית אינו חי לעתיד כדאמר בתנחומא אם כסף תלוה את עמי. ואמ' בפ' איזהו נשך (ד' עא) בעלי ריבית מתמוטטין על כן מכל הערמת ריבית לא יהא עסק וישוב בתשובה. הכה את חבירו עבר בלאו יבקש ממנו מחילה ואחר כך יתוודה שחטא והכהו ויתענה ולא יעשה עוד. ויתחרט על פשעיו ולא יגביה ידו על חבירו עוד כי נקרא רשע ויאמר לרשע למה תכה רעך רב הונא קץ ידא כדאמר בסנהדרין בפ"ד מיתו' (ד' נח) הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר כנגד השכינה המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע ונקרא חוטא רב הונא אמר תקצץ ידו ואם הכהו אע"פ שאין דנין בבבל כדאמרינן בפרק החובל (ד' פא) טוב שיתן לו את ממונו וגם ירצה אותו לבקש מחילה ולוקה כי עבר על לאו פן יוסיף להכותו ויתענה ואם ביישו בדברים עבר על לאו לא תונו איש את עמיתו היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשוני' כדאמרינן בבבא מציעא בפ' הזהב (ד' נח) יש אונאה בדברי' גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך ועוד זה בגופו וזה בממונו זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון כל המלבין פני חברו ברבים כאלו שופך דמים דאזיל סומקא ואתי חיורא המלבין פני חבירו ברבי' או מכנה לו שם ואע"ג דדש ביה אין מעלין אותו מגיהנ' שערי אונאת דברים לא ננעלו על כן צריך לבקש מחילה ממנו ויתענה ולוקה ואם יאמר לו למאנה בדברים ישתוק ישמע חרפתו ואין משיב ויזהר באונאת אשתו ויכבדנה יותר מגופו והמאנה את הנר עובר בג' לאוין בפ' בתרא דיומא (דף פז) כל המקניט את חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו ואם ממון יש לו בידו התר פיסת יד ואם לאו ירבה עליו ריעים ואם