הרוקח קעז

המועד דסוכות אומרין אותו. ושמעתי על ה"ר אליהו שלא היה מדלג כי אם שתי תיבות הללו מזמור לתודה והיה מתחיל הריעו לה' כל הארץ מפני שזה שבח של הקדוש ברוך הוא מה שנהגו לברך לבעל הבית בברכת המזון מפקי' בתוספת' מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. את לרבות בעל הבית כדדרשי' את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים. ויתן לך האלקים מדת הדין. הדין הוא אם ראוי אתה יתן לך אבל לעשו אמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך. בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשבנה הבית החל סדר תפילתו ישראל בעל אמנה ומצדיק עליו את הדין ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו אבל נכרי מחוסר אמנה ואתה תשמע ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי בין ראוי בין לא ראוי למה מכסין דם חיה ועוף ולא דם בהמה מצאתי באגדה בשעה שהלך אליעזר בשביל רבקה ונפלה מעל הגמל ונשרו הבתולים כשבא יצחק על רבקה ומצא פתח פתוח הלך לאליעזר ואמר לו מה עשית כך וכך מצאתי. והשיב לו אליעזר שמא כשנפלה נשרו. והלכו שניהם לאותו מקום ומצאו שם חיות ועופות שמכסין הדם ובהמה לא יצתה לכסות. ולכך מכסין דמיהן ולא שלה. לכך אנו כותבין השם בג' יודין ייי. יברכך יאר. ישא בית הלוי ברכו את ה'. יש לתמוה דבכל הלל אין כתיב בית לוי. ונראה דדין הוא דהכא כתיב ברכו וגם ברכה שייך למיכתב בית הלוי לפי שאומרי' השיר. שאל ר' יצחק הגר מפני מה חטא בקר מן ערב. שבערב אומרים שתי ברכות לפני קרית שמע ושתים לאחריה ובבקר רק אחת לאחריה. והשיב לו ר"ת לפי שבשחר יש מצות ציצית מה שאין כן בערב. והוא רחום לפיכך תיקנו לומר בשני ובחמישי משום קרא דכתיב דרשו ה' בהמצאו. לדרוש את ה' ב' ה' מצאו. ואנחנו לא נדע. יש תימה אמאי נהגו לומר אחר הבט משמים. ונראה לפי שהתפללו כבר בישיבה ובעמידה ובשכיבה ובכסוי פנים לכך אומרי' מעתה ואנחנו לא נדע. והוא רחום לכך תקנו לאומרו במעריב מפני שאין בו קרבן כפרה כלומר אם לא למעננו כפרה אין בידינו במה אבל ביוצר ובמנחם שעת התמידין אצ"ל פי' אחר כל היום אדם חוטא ובין מנחה ומעריב שעת שכיבה היא לכך אומר והוא רחום יכפר עון שעשיתי כל היום. בשבת וביום טוב לפי שאין מתפללין י"ח אלא ז' ואחר כך מזכיר אין ד' פעמים מי ד' פעמים שדה ד' פעמים הרי י"ב פעמים אמן. ולבסוף הוא אומר ד' פעמים ברוך. וכן ד' פעמים אתה. ונראה כאלו הוא אומר י"ב פעמים ברוך אתה אמן. והם י"ב ברכות וו' של חובת היום הרי י"ח לא חסרת דבר. מנהגי' מרבי' א"בן מנהגנו ומנהג אבותינו לומר אור חדש על ציון תאיר ויש בני אדם שאין אומרים. וכן בתשובת הגאון יש שלא לאומרו וטעם שלהם לפי שאין מברכין על האור העתיד. ואני אלעזר אומר כי מנהג אבותינו תורה שלימה היא כי הברכה על המאורות שנבראו מששת ימי בראשית והם חמה ולבנה ואור שגנז הקב"ה לעתיד לבא. וזהו לעושה אורים גדולים חמה ולבנה ואור שגנז בעתיד להאיר לצדיקים לעתיד לבא כדכתיב קומי אורי כי בא אורך. לעושה אורים גדולים כמו לעושה השמים זהו כמו לעושה בסגו"ל. ועל המתחדשים בכל יום כתיב לעושה. ואור שמש יחדש. ואנו מתפללין שנזכה לאורו עם הצדיקים וחותם יוצר המאורות שהוא כמו יצר. וגם יוצר שמתחדשים. ומנהגנו מרבותינו לומר שלוחי צבור בכל יום ברכת כהנים ושמו את שמי. ויש שלוחי צבור שאינם רוצים לאומרו לפי שאינו מן הברכות אלא הבטחה שהבטיחנו צורנו להסכים על הכהנים. ואומר אני כי צריך לאומרו דכיון דאמר ברכנו בברכה המשולשת. צריך לומר ואני אברכם כלומר עשה עמנו כמו שהבטחתנו באותן ברכות אבל כשיש כהן לישא ידיהם שאין שליח צבור אומר ברכנו בברכה אל יאמר ושמו את שמי כי בודאי יעשה הבטחתו אבל שליח ציבור שמתפלל שיברכנו באותה ברכה צריך לומר ולהזכיר ההבטחה כאשר אמרת לברכנו. תמה אחי ר' יחזקיה על שחולקין פסוק זה יהללו את שם ה' כי נשגב ששליח צבור אומר חציו והקהל מסיימין אותו וגומרין פסוק אחר עמו וירם קרן לעמו וגו' ואומר אני הלא בפסוק וקרא זה אל זה ואמר כמו כן